Talmud BavliBava Batra 92b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 92b
Bava Batra 92b - Guemara
אי דליכא לאישתלומי מיניה ליעכב תורא בזוזיה דאמרי אינשי מן מרי רשותיך פארי אפרע לא צריכא דאיכא לאישתלומי מיניה רב אמר הרי זה מקח טעות בתר רובא אזלינן ורובא לרדיא זבני ושמואל אמר לך כי אזלינן בתר רובא באיסורא בממונא לא:
(סימן אשה ועבד שור שורין ופירות):
מיתיבי האשה שנתאלמנה או נתגרשה והיא אומרת בתולה נישאתי והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך אם יש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים טעמא דאיכא עדים הא ליכא עדים לא ואמאי לימא הלך אחר רוב הנשים ורוב נשים בתולות נישאות אמר רבינא משום דאיכא למימר רוב נשים בתולות נישאות ומיעוט אלמנות וכל הנישאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא אי כל הנישאות בתולות יש להן קול כי איכא עדים מאי הוי מדלית לה קול סהדי שקרי נינהו אלא רוב הנישאות בתולות יש להן קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא ת"ש המוכר עבד לחברו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו לסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך רישא
Comments from Rashbam - Bava Batra 92b
אי דליכא . מעות מצויות למוכר לאישתלומי לוקח מיניה דמוכר אמאי אמר רב הרי זה מקח טעות ויחזיר השור ליעכב תורא עצמו בזוזי: דאמרי אינשי כו' . מקרא נפקא לן בפ"ק דבבא קמא (דף ט.) דאמר רב הונא או כסף ישלם או מיטב שדהו ואיתיביה רב נחמן לרב הונא ישיב לרבות שוה כסף ומשני הב"ע בדלית ליה מעות מצויות דלית ליה פשיטא מהו דתימא אמרינן זיל טרח וזבין ואייתי ליה קמ"ל: רשותך . האיש אשר אתה נושה בו: פארי . סובין בשוויהן: לא צריכא דאיכא . מעות מצויות למוכר לאישתלומי לוקח מיניה פירש ר"ח דשמעינן מינה דהיכא דאית ליה מעות ללוה לא יכול לדחויי למלוה לאפרועי משאר נכסים דבעו שומא אלא זוזי הוא דפרע ליה ולא דמי למאן דלית ליה זוזי דשיימי ליה בי דינא מנכסיה ויש מי שאומר היכא דאיתנהו לזוזי דמי זה השור בעינייהו וצריכא עיון כן פר"ח ולא נהירא לי האי לישנא בתרא כלל דמה לי הני מה לי אחריני כדפרישית מילתיה דרב הונא דלא אמרינן ישיב לרבות שוה כסף אלא היכא דלית ליה זוזי: ורובא . דשוורים לרדיא זבני: באיסורא . כגון תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה והאחת מוכרת בשר נבילה דאמרינן בנמצא הלך אחר הרוב: לא אזלינן בתר רובא . אלא אחר המוחזק אם יש לו שום טענה: האשה שנתארמלה . וטוענת אבדתי כתובתי א"נ במקום שאין כותבין כתובה כדמפרש בכתובות: בתולה נישאתי . ויש לי מאתים: אלמנה נשאתיך . ואין לך אלא מנה: שיצאה . מבית אביה לבית בעלה כשנכנסה לחופה: בהינומא . קלתא דמנמנמא ביה כלתא או ראשה פרוע בשוק בשעת כניסה לחופה שכן דרך הנישאות בתולות: כתובתה מאתים . ואע"פ שאין לה עדים מעידים על בתוליה ואין יודעין אם נישאת בתולה או בעולה: כתובתה מנה . דהמוציא מחבירו עליו הראיה: ורוב נשים . שבעולם שנישאות לבעל בתולות הן אלא ודאי בממונא לא אזלינן בתר רובא אלא אחר המוחזק כשמואל וקשיא לרב: ומיעוט אלמנות . וזו איכא למימר דמן המיעוט היא הואיל ואין לה קול כדמפרש ואזיל: יש לה קול . מתוך שיש שמחה בנישואי בתולה נזכרים בה בני אדם: כי איכא עדים . שיצאה בהינומא מאי הוי מאחר שהן עצמן אין יודעין אם ניסת בתולה או אלמנה נמצא דאין כאן קול כלל: סהדי שקרי . ולא ראוה יוצאת בהינומא: איתרע לה רובא . דבתולות נישאות דרובן יש להן קול מכחיש כחו של אותו רוב וכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי המוציא מחבירו עליו הראיה: נמצא שהיה גנב . קודם לכן גונב ממון: קוביוסטוס . גונב נפשות: הגיעו . ללוקח ואין כאן מקח טעות: לסטים מזויין . הורג נפשות וסופו ליהרג: או מוכתב למלכות . ליהרג: הרי שלך לפניך . דגברא קטילא זבין ליה:
Comments from Tosafot - Bava Batra 92b
אי דליכא לאישתלומי מיניה. אומר ר"י דשפיר גרס אי דליתנהו להנהו זוזי ומה שהקשה ר"ש מההיא דבבא קמא (דף ט.) לאו פירכא היא דמצינא למימר דקיימא לן כרב פפא וכרב הונא בריה דרב יהושע דאית להו התם (דף ז:) דכל מילי מיטב הוא אפילו אית ליה זוזי יהיב ליה אפי' סובין ואע"ג דבע"ח אי אית ליה זוזי לא מצי מסלק ליה בשאר מילי כדאמר בהכותב (כתובות דף פו. ושם) דאמר האי מאן דאית ליה ארעא וזוזי ויש עליו כתובת אשה ובעל חוב לבעל חוב מסלק בזוזי ולאיתתא בארעא כו' וקאמר נמי התם ודאי דאמריתו משמיה דרב נחמן האי מאן דמסיק זוזי בחבריה ואית ליה ארעא ולית ליה זוזי דא"ל זיל וטרח וזבין ואייתי זוזי א"ל ההוא תולה מעותיו בעכו"ם הוה והוא עשה שלא כהוגן לפיכך עושין לו שלא כהוגן משמע כשיש לו זוזי צריך ליתן לו זוזי ונוכל לחלק בין לוקח דהכא לבע"ח דהתם אדעתא דפרע ליה זוזי אוזפיה אבל לוקח דהכא דהוי טעות לא משלם ליה זוזי כי ליתנהו להנהו זוזי אפילו אית ליה זוזי אחריני דכשהוציא אותן מעות הוי כמו מזיק מעות של חבירו והוי דינו כנזקים וה"ר חיים כ"ץ זצ"ל פירש דאפילו בע"ח אע"ג דאית ליה זוזי לא משלם ליה אלא מה שירצה דכל מילי מיטב הוא דלא עדיף מנזקין דהא נזקין מדאורייתא מעידית מה שאין כן בבע"ח וההוא דהכותב ה"פ ההוא תולה מעותיו בעכו"ם הוה פירוש מעיקרא כששאלו ממנו אמר שכל נכסיו של עכו"ם הן הקרקע הן דברים אחרים ועכשיו אומר שקרקע זו שלו והלכך לפי שעשה שלא כהוגן אומרים לו שימכרנה שמא אינה שלו אלא של אחר ורוצה לפטור עצמו בממון אחרים לכך אומרים לו כיון שאתה אומר שהיא שלך מכור אותה והבא מעות והא דאמר התם לבע"ח מסלק בזוזי התם ודאי מאחר שיש לו זוזי מוטב שיתן זוזי לבע"ח מלאשה כדמסיק התם יותר משהאיש רוצה לישא כו' והכא אי איתנהו להנהו זוזי צריך להחזירם כיון שהוא מקח טעות ולא דמי להלואה דהלואה להוצאה ניתנה ומרגלא בפומיה דר"ת דג' דינים יש בבע"ח אי אית ליה זוזי לא מצי מסלק ליה אלא בזוזי ואי לית ליה לא אמרינן ליה טרח ואייתי זוזי אבל בנזקים אפילו אית ליה מצי לסלוקי במאי דבעי דכל מילי מיטב הוא כרב פפא וכרב הונא בריה דרב יהושע ובפועל אפילו לית ליה זוזי א"ל זיל טרח ואייתי זוזי דתנן בהבית והעלייה (ב"מ דף קיח.) השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש וא"ל טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו ואפילו לית ליה זוזי דהא אמר בגמרא דאיצטריך לאשמועינן דלא נימא ממרי רשותך פארי אפרע והיינו היכא דלית ליה זוזי דבעל חוב אי אית ליה זוזי לא מצי לסלוקי בשאר מילי כדאיתא בהכותב. רבינו תם: ואמאי לימא הלך אחר רוב נשים כו'. וא"ת נימא דנאמן במיגו דאי בעי אמר פרעתי ועל כרחך בדליכא כתובה איירי דאי איכא כתובה ניחזי מאי דכתב בה וי"ל דאליבא דרב קיימי דאמר בשילהי הכותב (כתובות דף פט. ושם) דגט גובה עיקר כתובה גובה תוספת: וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא. ואם תאמר דתנן בפרק ב' דכתובות (דף כח. ושם) אלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן זכורני בפלונית שיצאה בהינומא וראשה פרוע ואמר בגמרא מאי טעמא כיון דרוב נשים בתולות נשאות גלויי מילתא בעלמא הוא והשתא לרבי היכי דמי אי דאית לה קול למה לי עדים כדפריך הכא ואי דלית לה קול אמאי הוי גלויי מילתא בעלמא הא איתרע לה רובא כדאמר הכא והיכי מפקי ממונא בקטן וגדול שעמו וליכא למימר דבהך עדים קטן וגדול שעמו הוי הקול דהא פריך הכא מדליכא קלא הני סהדי שקרי נינהו ולא אמר דהנך סהדי היינו הקול ולשמואל דלא אזיל בתר רובא אתי שפיר דאע"ג דאיכא רוב גמור אכתי צריך לגלויי מילתא ויש לומר דאע"ג דאיתרע לה רובא מכל מקום רובא דרוב נשים בתולות נישאות עדיף מרוב הנישאת בתולה יש לה קול וסגי בגלויי מילתא בעלמא: קוביוסטוס. פרש"י בכל מקום גונב נפשות והכא לא משמע הכי דמסיק דכולהו הכי איתנהו אטו כולהו גונבי נפשות נינהו ומיהו בפ"ק דבכורות (דף ה. ושם) אין להקשות לפירושו דאמרינן גבי שקלים שאל קונטרקוס את רבן יוחנן בן זכאי משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס היה או שאינו בקי בחשבונות היה דכיון שהשקלים היו כנגד ישראל קורא אותו כאילו גונב נפשות ונראה כפר"ח דמפרש קוביוסטוס משחק בקוביא והא דאמר בפרק גיד הנשה (חולין דף צא:) דאמר ליה יעקב למלאך וכי גנב אתה או קוביוסטוס אתה שאתה מתיירא מן השחר יש ליישב נמי לפירוש רבינו חננאל דלפי שחייב לכמה בני אדם ואין לו מה לשלם מתיירא פן יתבעוהו: לסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך. מכאן קשה לפ"ה שפירש בפרק אע"פ (כתובות דף נח. ושם) גבי הא דפריך אלא מעתה עבד כהן שלקחו מישראל לא יאכל בתרומה משום סימפון ומשני סימפון בעבדים ליכא דאי מאבראי הא קא חזי ליה ואי מגוואי מאי איכפת ליה למלאכה קא בעי ליה כו' מאי אמרת ליסטים מזויין או מוכתב למלכות הנהו קלא אית להו פי' וסבר וקיבל ואי אפשר לומר כן דבהדיא אמר הכא דהוה מקח טעות ומפרש התם ר"ת דהנהו קלא אית להו וכיון דלא יצא הקול מילתא דלא שכיחא היא ולא חיישינן להכי והא דאמר בהמגרש (גיטין דף פו. ושם) אתקין רב יהודה בשטרא דעבדי עבדא דנן מוצדק ופטיר ועטיר מכל עירורי מלכא ומלכתא כלומר אינו מוכתב למלכות אפי' לא כתב הוי מקח טעות כדאמר הכא אלא אתקין רב יהודה משום שופרא דשטרא. ר"ת:
Bava Batra 92b - Mishnah translated into english
If this is a case where the seller does not have sufficient funds for the buyer to be reimbursed by him, then let the buyer retain the ox itself in lieu of his money, as people say: If you wish to ensure that you will get paid, collect even bran, an inferior commodity, from one who is in your debt. Consequently, even according to the opinion of Rav, the buyer will be likely to retain the ox. What, then, is the practical difference between the opinions of Rav and Shmuel?
The Gemara answers: No, it is necessary to discuss the case where the seller does have sufficient funds for the buyer to be reimbursed by him.
The Gemara explains the logic of each opinion: Rav says: This is a mistaken transaction, as in cases of uncertainty we follow the majority, and since the majority of people purchase oxen for plowing, it is presumed that this buyer also purchased the ox for plowing. Accordingly, since the ox he received was not suitable for plowing, the sale is void. And Shmuel could have said to you: When we follow the majority, that is only with regard to ritual matters, but with regard to monetary matters, such as this, we do not follow the majority. Accordingly, there is no basis for voiding the sale.
The Gemara cites a mnemonic that indicates the topics of the cases it will reference to challenge either Rav’s or Shmuel’s opinion: Woman, and slave, ox, oxen, and produce.
The Gemara raises an objection to Rav’s opinion from a mishna (Ketubot 15b): With regard to a woman who was widowed or divorced, and is in dispute with her husband or his heirs over the value of the payment she should receive for her marriage contract, and she says: When you married me I was a virgin, and so I am entitled to two hundred dinars, and he says: That is not the case; rather, when I married you, you were a widow, and so you are entitled to only one hundred dinars, then if there are witnesses that she went out of her father’s house to her wedding with a veil [hinnuma] or with the hair of her head loose, in the typical manner of virgin brides, that is considered sufficient evidence in support of her claim, and so the payment of her marriage contract is two hundred dinars.
The Gemara infers: The reason that she receives two hundred dinars is that there are witnesses to her claim. Therefore, if there were no witnesses, her claim would not be successful. The Gemara asks: But why? Let us say that since there is an uncertainty, one should follow the majority of women, and since the majority of women marry as virgins, it should be presumed that this woman also married as a virgin. Accordingly she should be entitled to two hundred dinars. Since this is not the case, it is apparent that the majority is not followed in monetary matters.
Ravina said: In this case, one cannot decide the case based on the majority of women because there is room to say that it is so that the majority of women marry as virgins and only a minority marry as widows or non-virgins. But it is also so that there is an additional presumption: The marriage of anyone who marries as a virgin generates publicity of that fact. And with regard to this woman, who is in a dispute over the value of her marriage contract, because her marriage did not generate publicity of her marrying as a virgin, the ability to apply what is true of the majority of women to her case is undermined. Accordingly, there is no proof that the majority is not followed in monetary matters.
The Gemara questions this: If it is really true that the marriage of anyone who marries as a virgin generates publicity of that fact, then even when there are witnesses that she was a virgin bride, what of it? From the fact that her marriage did not generate publicity of her marrying as a virgin, perforce they are false witnesses.
Rather, one must modify the above argument to say that the majority of marriages of women who marry as virgins generate publicity of that fact, and with regard to this woman, since her marriage did not generate publicity of her having been married as a virgin, the ability to apply what is true of the majority of women to her case is undermined.
Come and hear a challenge to Shmuel’s opinion from a baraita: In the case of one who sells a slave to another, and the slave is found to be a thief or a gambler [kuvyustus], and the buyer does not wish to have such a slave, nevertheless it has come to him, i.e., the slave is acquired by the one who purchased him and the transaction is nonrefundable. By contrast, if the slave is found to be an armed bandit [listim] or has been judged and written to be executed by the government, then the buyer can return the slave to the seller and say to him: That which is yours is before you; return the money I paid for him, as the sale is void.
The Gemara explains the proof from the baraita: In the first clause of the baraita,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.