Talmud BavliNazir 30b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Nazir Page 30b
Nazir 30b - Guemara
קא משמע לן הלכה איבעיא להו פליגי רבנן עליה דר' יוסי או לא פליגי ואם תימצי לומר פליגי ארישא או אסיפא ת"ש כיצד אמרו האיש מגלח על נזירות אביו מי שהיה אביו נזיר והפריש אביו מעות לנזירותו ומת ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא זהו שמגלח על מעות אביו אבל מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירותו ומת הרי אלו יפלו לנדבה דברי ר' יוסי ר' אליעזר ור' מאיר ורבי יהודה אמרו זה הוא שמגלח על מעות אביו בעי רבה יש לו שני בנים נזירים מהו הילכתא גמירין לה כל דקדים גלח גלח או דילמא ירושה גמירין לה ופלגא הוי בעי רבא בכור ופשוט מאי הילכתא גמירין לה והילכך לא בעי גלוחי לפום מאי דשקיל או דילמא ירושה היא וכי היכי דשקיל פי שנים הכי מגלח ואם תימצי לומר ירושה היא ולפום דשקיל מגלח ובחולין הוא דאית ליה פי שנים אבל בהקדש לא או דילמא כיון דקני ליה לגלוח לא שנא אביו נזיר עולם והוא נזיר סתם אביו נזיר סתם והוא נזיר עולם מאי כי גמירין הילכתא בסתם נזירות או דילמא לא שנא ואם תימצי לומר הכא אידי ואידי נזירות טהרה בעי רב אשי אביו נזיר טמא והוא נזיר טהור אביו נזיר טהור והוא נזיר טמא מאי תיקו:
הדרן עלך מי שאמר
מתני׳ בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש
Comments from Rashi on Masechet Nazir Page 30b
קמ"ל הלכה . בן ולא בת: ואם תימצי לומר פליגי ארישא . הוא דפליגי רבנן דאמרי שאף מגלח על נזירות אביו ולא שני להו לרבנן בין רישא לסיפא שבכולן האיש מגלח על נזירות אביו: או אסיפא פליגי . דלרבנן סבירא להו איפכא דלמא מאי דשמיע להו מר' יוסי דאמר ברישא דאין זה מגלח על נזירות אביו סבירא להו לרבנן הוי מגלח ומאי דקא"ר יוסי בסיפא דהוי מגלח סבירא להו לרבנן דאינו מגלח: ה"ג ת"ש כיצד אמרו האיש מגלח על נזירות אביו מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירות ומת זהו שמגלח על נזירות אביו אבל מי שהיה אביו נזיר והפריש אביו מעות לנזירותו ומת ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא הרי אלו יפלו לנדבה דברי ר' יוסי רבי אליעזר ור' מאיר ור' יהודה אומרים זהו שמגלח על נזירות אביו . כלומר מדקאמרי רבי אליעזר ורבי יהודה בהאיך ברייתא זהו שמגלח אלמא דארישא ואסיפא פליגי והכי משמע זהו שאמרו (ע"מ) שמגלח על נזירות אביו אבל מי שהיה נזיר בחיי האב שכבר נתחייב בקרבן אחד בפני עצמו אין מגלח על נזירות אביו ושמע מינה דארישא וסיפא פליגי ש"מ: כל דקדים . נזירותיה מגלח על נזירות אביו או דילמא ירושה גמירי לה וכל מאן דהוי בר ירושה גמירי לה דזכי בהו: ופלגא הוי כו' . וחולקין אותו בשוה זה יביא חציו וזה חציו ומייתו מבתיהן כדי להשלים קרבנותיהן עם מעות אביהן: בעי רבא . היו לו בנים נזירין בכור ופשוט לגלח על נזירות אביו היכי שקלי ביה: הילכתא גמירי לה . שמגלחין על נזירות אביהן ולא מחמת ירושה והילכך לא בעי לגלוחי לפום מאי דשקיל אלא בפלגא או דילמא ירושה היא שמגלחין בנזירות אביהן וכי היכי דשקיל האי בכור פי שנים בכל הנכסים הכי בהאי נמי מגלח פי שנים: ובחולין הוא דאית ליה . לבכור פי שנים: אבל בהקדש . לאחר שנקרב הקרבן ומבקשין לאוכלו לא שקיל פי שנים אלא חולקין ביניהם בשוה: או דילמא . כי היכי דקני ליה פי שנים לגלח בהן הכי נמי לענין חלוקה לאחר שהקריבו קרבנותיהן אע"ג דמוקדשין הן שקיל בהו פי שנים: כי גמירי הילכתא בסתם נזירות . היכא דתרוייהו קיימי בסתם נזירות אבל היכא דחד מנהון נזיר עולם לא או דילמא לא שנא: ואת"ל הכא . כיון דנזירות דאבא ונזירות דברא נזירות דטהרה הוא מגלח הבן על נזירות האב: בעי רב אשי היכא דאביו נזיר טמא והוא נזיר טהור . מהו להוסיף על מעות צפורין שהפריש אביו להביא בהן קרבנות וכן אם אביו טהור והוא טמא מהו להביא צפורים באותן מעות שהפריש אביו לנזירות טהרתו תיקו: מתני' בית שמאי אומרים הקדש טעות: כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון . בשחרית יהא הקדש ויצא לבן הרי זה הקדש וכן כשיעלה דינר של כסף או חבית של שמן כולן הקדש הואיל ויצאו בראשונה ואף על גב שלא נתקיימו דבריו שהוא סבור שיצא שחור ויעלה דינר של זהב וחבית של יין תחילה:
Comments from Tosafot - Nazir 30b
אם תימצי לומר פליגי . רבנן עליה דר' יוסי מדקתני במתני' ר' יוסי אומר משמע דפליגי רבנן עליה ואם תימצי לומר פליגי רבנן ארישא דקאמר ר' יוסי אם נדר בחיי אביו אינו מגלח ואמרי רבנן דמגלח בכל ענין [או] אסיפא דקאמר דנדר לאחר מיתה מגלח על [נזירות] אביו ואמרי רבנן אינו מגלח: תא שמע . דארישא פליגי דתניא כיצד אמרו האיש מגלח על מעות אביו מי שהיה אביו נזיר והפריש אביו מעות לנזירותו ומת ואמר הריני נזיר ע"מ שאגלח על מעות אביו אבל מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירותו ומת הרי אלו יפלו לנדבה דברי רבי יוסי ר"א ור' מאיר ור' יהודה אומרים זהו שמגלח על נזירות אביו וברוב ספרים היא משובשת: בעי רבה יש לו שני בנים נזירים . לרבי יוסי שנדרו אחר מיתת אביהן ולרבנן גם בחיי אביהן: הילכתא גמירי לה . [ולא] כדין חלוקה בשוה וכל דקדם גלח. וכל הקודם מהם זכה בהם: ופלגא הוי . פלגא זה נוטל החצי וזה נוטל החצי כמו בשאר ירושה: בעי [רבא] גריס ר"ת והראשון [רבה בכור] ופשוט נזירים מהו הלכתא גמירי לה ולא מן הדין והכא לא בעי גלוחי לפום מאי דשקיל דאע"פ דשני פשוטי פלגי מכל מקום אינו כשאר ירושה ה"נ לענין שיטול הבכור פי שנים [וה"נ] לא מצי להביא תגלחתו לפום מאי דשקיל כשאר נכסים או דילמא ירושה גמירי כי היכי [דנוטל] פי שנים ממעות שהפריש אביו לקרבנות נזירותו [כן מגלח] ואת"ל בחולין הוא דאית ליה פי שנים פי' ר"ת בחולין דאמר לשון חולין ולא לשון הקדש דאמר מעות אלו לנזירות [אבל] בהקדש לא אילו אמר הרי אלו לקרבנות נזירותו: או דילמא כיון [דקני] ליה לגלוחי לא שנא . ואפילו אמר לקרבנות נזירותו דמוכח לשון הקדש: אביו נזיר עולם והוא נזיר סתם . או איפכא כי גמירי הלכתא בסתם נזיר ומצי למיבעי דאביו והוא נזיר עולם או שמא הא פשיטא דמגלח כיון ששמו האב והבן בחד גוונא לנזירות: ואת"ל הכא אידי ואידי בנזירות טהרה ומגלח שפיר על מעות אביו: בעי רב אשי אביו נזיר טמא והוא נזיר טהור . אביו נזיר טמא נטמא והפריש מעות לציפורים ואשם מהו שיוסיף בנו על אותם מעות להביא חטאת עולה ושלמים לנזירות טהרה אי נמי אביו נזיר טמא וחזר והתחיל ומנה נזירות טהרה הואיל ונטמא לא הוי דומיא דנזירות דבן דלא נטמא לא מגלח אביו נזיר טהור והפריש מעות והוא נזיר טמא מהו שיביא הבן צפורים [מן] המעות שהפריש אביו לנזירות טהרה: מתני' בית שמאי אומרים הקדש טעות הוי הקדש . כדמפרש ואזיל ומשום דבתר הכי איירי בנזירות בטעות נקט הני פלוגתייהו במכילתין וכן משום פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דבסמוך גבי מי שנדר ונשאל לחכמים כו' אמרו להם בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות ותצא ותרעה בעדר כלומר אם כן [היאך] אומרים בהקדש טעות דפליגי עלן:
Nazir 30b - Mishnah translated into english
the mishna therefore teaches us that it is a halakha that is unrelated to inheritance; there is simply a tradition that a son can use the offerings for his father’s naziriteship while a daughter cannot.
§ A dilemma was raised before the Sages: Do the Rabbis disagree with Rabbi Yosei, or do they not disagree? If you say they disagree, do they take issue with the first clause or with the latter clause of his halakha? The Gemara suggests an answer: Come and hear the following baraita: How did the Sages say that a man can shave by using his father’s naziriteship?
With regard to one whose father was a nazirite and his father separated money for his naziriteship and died, and the son said: I am hereby a nazirite on the condition that I can shave by using my father’s money, this is the one who can shave by means of his father’s money. However, if a son and his father were both nazirites, and his father separated money for his own naziriteship and died, this money is allocated for communal gift offerings. This is the statement of Rabbi Yosei.
Rabbi Eliezer, and Rabbi Meir, and Rabbi Yehuda said: This is the one who can shave by using his father’s money. Their emphasis of: This is the one, indicates that they disagree with Rabbi Yosei entirely. In other words, where Rabbi Yosei rules that one can use his father’s money, they maintain that he cannot do so; and conversely, in a case where Rabbi Yosei says that one cannot spend his father’s money for his nazirite offerings, the Rabbis rule that he can do so.
§ Rabba raised a dilemma: If a father has two nazirite sons, what is the halakha? The Gemara clarifies the sides of the dilemma: Does one say that we learned it as a halakha that a son can shave using money left for his father’s naziriteship, and therefore any son who precedes his brother and shaves using his father’s money has shaved and gained the entire sum? Or perhaps we learned this halakha from the case of inheritance, and consequently, each receives a half?
Similarly, Rava raised a dilemma: If one has two nazirite sons, a firstborn and a regular son, what is the halakha? Does one say that we learned it as a halakha that a son may shave using money left for his father’s naziriteship, and this ruling is unconnected to inheritance, and therefore he does not need to shave only in accordance with what he receives as an inheritance? Instead, either each son receives half the money, or whoever precedes the other receives the entire sum. Or perhaps it is an inheritance, and just as the firstborn takes a double portion of the estate, so too he shaves with a double portion of this money?
And if you say it is an inheritance and he shaves in accordance with the portion he receives, it is still possible that it is only with regard to non-sacred matters that a firstborn has a double portion, but with regard to consecrated property this halakha does not apply. Or perhaps, since he acquires that money, although he uses it for the purpose of shaving it is no different, i.e., it does not matter that the money is for a sacred matter.
The Gemara raises another dilemma: If his father was a permanent nazirite and he was an unspecified nazirite, or if his father was an unspecified nazirite and he was a permanent nazirite, what is the halakha? Can this son shave using money left for his father’s naziriteship? Does one say that when we learned the halakha that a son can shave using money left for his father’s naziriteship, this applies only in a case where they are both unspecified nazirites, or perhaps it is no different, and the same halakha applies even if their naziriteships are of two different kinds?
And if you say: Here, both cases are at least similar in that they involve ritually pure naziriteship, and therefore the son can make use of his father’s money, then Rav Ashi raises a different dilemma: If his father was an impure nazirite and he was a pure nazirite, or if his father was a pure nazirite and he was an impure nazirite, what is the halakha? Can the son shave using money left for his father’s naziriteship or not? No answer was found for any of these dilemmas, and the Gemara says that they shall stand unresolved.
MISHNA: Beit Shammai say: Consecration that one performs in error nevertheless renders property consecrated,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.