Talmud BavliKetubot 35b : Youtube
Daf TubeYoutube
1 video class :
Ketubot Page 35b
Ketubot 35b - Guemara
סוף סוף לאו בר תשלומין הוא לא צריכא דבהדי דמחייה קרע שיראין דיליה א"ל רב חייא לרבא ולתנא דבי חזקיה דאמר מכה אדם ומכה בהמה ממאי דבחול כתיב וליכא לאיפלוגי דלמא בשבת כתיב דבבהמה גופה איכא לאיפלוגי לא ס"ד דכתיב (ויקרא כד, כא) ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת היכי דמי אי דלא אתרו ביה מכה אדם אמאי יומת אלא פשיטא דאתרו ביה ואי בשבת מכה בהמה ישלמנה אלא לאו בחול א"ל רב פפא לאביי לרבה דאמר חידוש הוא שחידשה תורה בקנס ואף על גב דמיקטיל משלם מתניתין כמאן מוקים לה אי כר"מ קשיא בתו אי כרבי נחוניא בן הקנה קשיא אחותו אי כר' יצחק קשיא ממזרת הניחא אי סבר לה כר' יוחנן הוא נמי מתרץ לה כר' יוחנן אלא אי סבר כר"ל היכי מתרץ לה על כרחך כר' יוחנן ס"ל א"ל רב מתנא לאביי לר"ל דאמר בפירוש ריבתה תורה חייבי מלקיות כחייבי מיתות מאן תנא דפליג עליה דרבי נחוניא בן הקנה אי ר"מ אי רבי יצחק:
ת"ר עריות ושניות לעריות אין להן לא קנס ולא פיתוי הממאנת אין לה לא קנס ולא פיתוי איילונית אין לה לא קנס ולא פיתוי והיוצאת משום שם רע אין לה לא קנס ולא פיתוי מאי עריות ומאי שניות לעריות אילימא עריות
Comments from Rashi on Masechet Ketubot Page 35b
סוף סוף . האי לא תחלוק בו לחייבו ממון טעמא משום דאין בו כדי תשלומין ולא משום היקישא אבל היכא דיש בה שוה פרוטה אימא תחלוק: לא צריכא . להכי איתקש: דבהדי דמחייה קרע שיראין וכו' . כלומר ואשמועינן דלוקה משום חבלה ופטור מתשלומי קריעה לא שנא התרו בו ולא שנא לא התרו דלא לקי פטור מתשלומין מהיקישא דלא תחלוק: ממאי דבחול כתיב . דפשיטא ליה דמכה בהמה בין שוגג בין מזיד חייב לשלם: דלמא בשבת כתיב . ועל כרחך אשוגג כתיב קרא דאי במזיד הו"ל מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין: איכא לאיפלוגי . בין שוגג למזיד: לא ס"ד . דבשבת כתיב ובשוגג: ואי בשבת מכה בהמה ישלמנה . בתמיה: אלא לאו בחול . דליכא לפלוגי ואיתקש לה מכה אדם שלא תחלוק בו ואפי' אינו חייב מיתה: לרבה דאמר . לרבי מאיר חדוש הוא כו': מתניתין כמאן מוקים . לשנויי רומיא דרמינן עלה דאלו הן הלוקין וקיימא לן דאין לוקה ומשלם: אי כר' מאיר . דאמר לוקה ומשלם וכדשנינהו ריש לקיש: קשיא בתו . דבשלמא לריש לקיש דאוקמה לההיא דגנב וטבח בשבת בטובח על ידי אחר אבל בטובח על ידי עצמו לא משלם לא קשיא דמת ומשלם לית ליה לר' מאיר אפי' בקנס אלא לרבה קשיא בתו דקנס הוא וקתני מתניתין פטור: ואי כר' נחוניא בן הקנה . דאית ליה נמי לוקה ומשלם כר' מאיר מדקאמר יום הכפורים כשבת יה"כ הוא דפטור מתשלומין ומשום כרת דאית ביה ומג"ש דאסון אסון אבל משום לאו ומלקות דאית ביה לא פטר ומתניתין נמי דאית ליה לוקה ומשלם דידיה הוא ומת ומשלם לית ליה אפי' בקנס: קשיא אחותו . נהי נמי דמשום מלקות לא פטר ליה ליפטריה משום כרת: ואי כרבי יצחק . תוקמה דאמר במסכת מכות (דף יד.) אין חייבי כריתות בכלל מלקות מ' ולית ליה האי דאלו הן הלוקין הבא על אחותו ומשום הכי חייבין בתשלומין: קשיא ממזרת . דהכל מודים שהוא במלקות וקתני אית לה קנס: הניחא אי סבר . רבה כר' יוחנן [לד:] כשלא התרו בו דמשלם דחייבי מלקיות שוגגין ודבר אחר חייב: איהו נמי . מוקי למתני' בשלא התרו בו כר' יוחנן: אלא אי סבר לה . בממון ומלקות דאפי' לא התרו בו פטור מממון ופליג אדרבי יוחנן וכל שכן אדעולא דאמר [לב.] אפילו התרו בו משלם ממון ואינו לוקה: היכי מתרץ לה . לא כר' יוחנן ולא כעולא ולא כריש לקיש: על כרחך . אי סבירא ליה בממון ומלקות דלוקה ואינו משלם כרבי יוחנן סבירא ליה בשוגגים דמשלם ממון ומוקי לה בשלא התרו בו: לריש לקיש דאמר בפירוש ריבתה תורה כו' . דחייבי מלקיות שוגגין פטורין מלשלם: מאן תנא דפליג אדר' נחוניא . ומחייב תשלומין בחייבי כריתות כגון ההיא דשבועות ושהדליק גדיש ביה"כ חייבין בפרק שבועת העדות (שבועות לג.) ומתני' דהכא דקנסה באחותו ונהי נמי דלית ליה אסון אסון למיפטריה משום כרת ליפטריה משום לאו בין התרו בו בין לא התרו בו דאין כרת בלא לאו חוץ מפסח ומילה דבשלמא ר' יוחנן מוקי לה אפילו כרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר דאמרי אין לוקה ומשלם והני בשלא התרו בו אלא לריש לקיש כמאן מוקי לה: אי רבי מאיר . דאמר לוקה ומשלם: אי רבי יצחק . דאמר לא שייך מלקות בחייבי כריתות וג"ש דאסון אסון לית ליה ובמאי ליפטר הילכך מתניתין דהכא על כרחך ר"מ היא ולא רבי יצחק משום דקשיא ממזרת אבל ההיא דשבועות בין כר"מ בין כרבי יצחק: עריות ושניות . לקמן מפרש להו: קנס . דאנוסה: פיתוי . דמפותה: הממאנת . בבעלה כגון יתומה קטנה שהשיאתה אמה ומיאנה בבעלה: אין לה קנס . שאינה בחזקת בתולה הואיל וניסת: איילונית . שאין לה סימני נערות לעולם ואינה יולדת לשון איל זכר דוכרניתא דלא ילדה (לעיל כתובות דף יא.): אין לה קנס . לפי שאין קנס אלא לנערה וזו שלא תביא שערות לעולם כל כ' שנה היא בחזקת קטנה ומשם ואילך בוגרת: והיוצאת משום שם רע . קס"ד שלא מצא לה בעלה בתולים ולקמן פריך בת סקילה היא:
Comments from Tosafot - Ketubot 35b
דלמא בשבת כתיב דבבהמה גופה כו' . וא"ת א"כ היקישא למה לי וי"ל דאתיא לבין דרך ירידה לדרך עלייה דלא שייך לפלוגי גבי שבת: אלא לאו בחול . וא"ת בחול נמי מצינן למימר דבהדי דמחייה לבהמה הרג את האדם ולא אתרו ביה משום אדם ואפי' בשבת נמי מצינן למימר דאתרו ביה משום בהמה ולא אתרו בו משום שבת וי"ל דמ"מ ילפינן שפיר דמה מכה בהמה לא חלקת בין שוגג בהכאתה למזיד בהכאתה אף אדם לא תחלוק בו בין מזיד בהכאתו לשוגג בהכאתו א"נ הואיל ומכה אדם איירי באתרו ביה מכה בהמה נמי איירי בכל ענין דאתרו ביה ולהכי לא מצי איירי בשבת ולא בהרג אדם עמה: מתניתין כמאן מוקי לה . תימה תיקשי ליה לרב פפא גופיה דאיהו סבר לעיל (כתובות דף לד:) כרבה דאמר היתה פרה גנובה לו כו' ועוד קשה דלישני כעולא דמאי דפירש בקונ' דאי סבר כריש לקיש דחייבי מלקיות שוגגין פטורין כ"ש דפליג אדעולא זה אינו נראה דלמא בממון אחר סבר כריש לקיש אבל בממונא דבההוא מילתא גופיה משלם ממון ומיפטר ממלקות מג"ש דתחת תחת ונראה דרב פפא אפי' סבר כר"ל מצי לשנויי כדעולא כדפרישית אבל לאביי פריך שפיר דלית ליה דעולא דהא מוקי לעיל תחת לדרשא אחרינא ולהכי קשיא ליה אי ס"ל כר"ל מתני' כמאן מוקי לה: אי כר' נחוניא קשיא אחותו . לא מצי למימר קשיא ממזרת ואחותו דע"כ כר"מ ס"ל מדנקט יום הכפורים כשבת וה"ל למימר יו"ט כשבת וכ"ש יום הכפורים אלא ודאי ס"ל או כר"מ דאמר לוקה ומשלם או כר' יצחק דאמר אין מלקות בחייבי כריתות הלכך לא נקט יו"ט דמיניה לא הוה שמעינן יוה"כ שאין בו מלקות וכיון דלא הוי כרבנן לא מוקמי ליה כרבי יצחק אלא כר"מ ולא תיקשי ממזרת: אי כרבי יצחק קשיא ממזרת . לא הוצרך לומר אי כרבנן דלדידהו קשיא ממזרת ואחותו ולא מצי למימר נמי דמתני' כרבי עקיבא דסבר עדים זוממין קנסא ואית ליה לוקה ומשלם ולית ליה מת ומשלם דלרבי עקיבא מצינן למימר דלא גמר עדים זוממין ממוציא ש"ר אע"ג דהוי קנסא מקנסא כדפרי' לעיל (כתובות דף לב. ד"ה דאין) ואית ליה שפיר כרבנן דלוקה ואינו משלם: מאן תנא דפליג עליה דרבי נחוניא אי ר' מאיר אי רבי יצחק . תימה דלריש לקיש בהדיא פליג ר"מ ארבי נחוניא דהא מוקים מתני' כר"מ וקתני דיש קנס בחייבי כריתות וי"ל דידע שפיר דר"מ פליג עליה אלא דק"ל דרבנן לא מצינן למימר דפליגי עליה אבל לר' יוחנן אתי שפיר: לא קנס ולא פיתוי . אית דגרס ולא אונס משום דפיתוי נמי קנס הוא ואומר ר"י דגרסי' ליה דשייך למיקרי לאונס קנס טפי מלפיתוי משום דאונס שותה בעציצו (לקמן כתובות דף לט.): הממאנת אין לה לא קנס . פירש בקונט' לפי שהיא בחזקת בעולה וקשה לר"י דא"כ היכי דייק לקמן הא קטנה בעלמא אית לה דלמא ה"ק הממאנת אין לה קנס אם בא עליה כשהיא נערה הא נערה בעלמא אית לה ומיהו אין להקשות אמאי נקט ממאנת ה"ל למינקט כל אשה שניסת ונתגרשה דהא איכא למ"ד לקמן (כתובות דף לח.) דאפי' אם נתארסה ונתגרשה אין לה קנס ונראה לר"י דה"פ אין לה לא קנס ולא פיתוי אם אנסה בעלה או פיתה אותה כשהיתה תחתיו קודם מיאון אע"ג דכשמיאנה איגלאי מילתא שלא היתה אשתו והשתא דייק שפיר לקמן הא קטנה בעלמא אית לה אבל קשה לר"י מהא דקאמר בסמוך וכ"ת כולה ר"מ היא ובממאנת סבר לה כרבי יהודה והשתא כיון דאיירי שבא עליה בעלה כשהיא נערה שוב אינה יכולה למאן דמודה רבי יהודה כשבעל כדאמר בפרק בא סימן (נדה נב. ושם) ותירץ ר"י דמיירי כשפירש בהדיא שאינו בועל לשם קידושין ועוד דפיתוי ואונס לאו לשם קידושין הוא דבההיא לא מודה רבי יהודה: ולא פיתוי . קשה לרשב"א אמאי נקט פיתוי למאי דמוקי לה בסמוך בנערה הא כל נערה מפותה אין לה קנס דמחלה אפי' נערה שאינה ממאנת ויש לומר דנקט אין לה פיתוי אגב דנקט באידך:
Ketubot 35b - Mishnah translated into english
The Gemara raises a difficulty: Ultimately, one who injured another and is flogged is not subject to payment, as he inflicted damage worth less than a peruta. How then can a principle be derived that one who is liable to receive lashes does not pay even when he is not actually flogged? The Gemara answers: The juxtaposition of the verses is necessary only with regard to a situation where at the same time that he struck him he tore his silk. In that case, where he performed a transgression for which he is liable to be flogged and is also liable to pay damages, it is derived that he would be exempt from paying damages even if he is not actually flogged.
§ Rav Ḥiyya said to Rava: And according to the derivation of the tanna of the school of Ḥizkiyya, who said: The verse speaks of one who smites a person, and the verse speaks of one who smites an animal. From where does that tanna know that it is written with regard to a weekday and therefore there is no reason to distinguish between an unwitting and a purposeful sinner; perhaps this case is stated with regard to one who injured an animal on Shabbat, when concerning the animal itself there is reason to distinguish between one who did so unwittingly and one who did so intentionally. In the case of one who acted unwittingly, he is not liable to receive the death penalty and should therefore be obligated to pay, whereas one who acted intentionally is exempt from payment because he receives the death penalty for desecrating Shabbat. If so, there is no source to exempt from payment one who is not actually executed.
The Gemara answers: That notion should not enter your mind, as it is written: “And one who smites an animal shall pay for it, and one who smites a person shall die” (Leviticus 24:21). What are the circumstances discussed in this verse? If it is a case where the witnesses did not forewarn him, i.e., when one who smites a person is not forewarned, why should he be executed? There is no corporal punishment, neither lashes nor execution, without forewarning. Rather, it is obvious that they forewarned him. And if the verse is referring to one who sinned on Shabbat after forewarning, would one who smites an animal be obligated to pay for it? He is executed and certainly exempt from payment. Rather, isn’t the verse clearly referring to a case during the week?
§ Rav Pappa said to Abaye: According to Rabba, who said: It is a novel element that the Torah innovated with regard to the halakhic category of fine, and even though he is executed he pays the fine; in accordance with whose opinion does Rabba establish the mishna? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, it is difficult; why is he exempt if he raped his daughter? According to Rabba, Rabbi Meir is of the opinion that even one liable to receive the death penalty pays the fine. If it is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥunya ben HaKana, it is difficult, as why does the mishna rule that he pays the fine for raping his sister? Rabbi Neḥunya holds that one liable to receive karet is exempt from the fine, like those liable to receive the death penalty. If the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak, who rules that lashes are not administered to those liable to receive karet and therefore they are obligated to pay the fine; however, one who is flogged is exempt from payment, it is difficult, as why did the mishna rule that he is obligated to pay the fine for raping a mamzeret, for which he is liable to receive lashes?
This works out well if Rabba holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who says that one who did not receive forewarning is obligated to pay even if he performed a transgression for which he is liable to be flogged, as he can explain the mishna as well, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, that he is obligated to pay in cases where there was no forewarning. However, if he holds in accordance with the opinion of Reish Lakish, that one who violated a prohibition for which one is liable to be flogged is exempt from payment even if he was not forewarned, how does he explain the mishna? The mishna does not correspond to any of the aforementioned opinions. The Gemara answers: You must say perforce that he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan in this regard.
Rav Mattana said to Abaye: According to Reish Lakish, who said that the Torah explicitly included those who are liable to receive lashes and accorded them legal status like those who are liable to receive the death penalty, unconditionally exempting them from payment; who is the tanna who disagrees with Rabbi Neḥunya ben HaKana and obligates one who is liable both to receive karet and to be flogged to pay, and the lashes do not exempt him from payment? The Gemara answers: He holds in accordance with either Rabbi Meir, who says that one who is liable to receive lashes is liable to pay a fine, or Rabbi Yitzḥak, who rules that those liable to receive karet are not flogged.
§ The Gemara turns its attention to a related issue. The Sages taught: Women who are forbidden relatives and secondary forbidden relatives receive neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction. Similarly, a girl who refuses to remain married to her husband receives neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction. Because she was married, she no longer has the presumptive status of a virgin. A sexually underdeveloped woman [ailonit] who will never reach puberty and therefore her legal status is not that of a young woman, receives neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction. And one who leaves her husband due to a bad reputation receives neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction.
The Gemara elaborates. What is the meaning of forbidden relatives, and what is the meaning of secondary forbidden relatives in the context of this baraita? If we say that forbidden relatives means
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.