Talmud BavliSukkah 30a : Youtube
Daf TubeYoutube
3 video classes :
Sukkah Page 30a
Sukkah 30a - Guemara
משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה שנאמר (מלאכי א, יג) והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה גזול דומיא דפסח מה פסח לית ליה תקנתא אף גזול לית ליה תקנתא לא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש בשלמא לפני יאוש (ויקרא א, ב) אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא ולאו דידיה הוא אלא לאחר יאוש הא קנייה ביאוש אלא לאו משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה וא"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי מאי דכתיב (ישעיהו סא, ח) כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה משל למלך בשר ודם שהיה עובר על בית המכס אמר לעבדיו תנו מכס למוכסים אמרו לו והלא כל המכס כולו שלך הוא אמר להם ממני ילמדו כל עוברי דרכים ולא יבריחו עצמן מן המכס אף הקב"ה אמר אני ה' שונא גזל בעולה ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל אתמר נמי אמר רבי אמי יבש פסול מפני שאין הדר גזול פסול משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה ופליגא דר' יצחק דא"ר יצחק בר נחמני אמר שמואל לא שנו אלא ביום טוב ראשון אבל ביום טוב שני מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול מתיב רב נחמן בר יצחק לולב הגזול והיבש פסול הא שאול כשר אימת אילימא בי"ט ראשון הא כתיב לכם משלכם והאי לאו דידיה הוא אלא לאו ביום טוב שני וקתני גזול פסול (רבא אמר) לעולם ביום טוב ראשון ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא שאול דלאו דידיה הוא אבל גזול אימא סתם גזילה יאוש בעלים הוא וכדידיה דמי קא משמע לן אמר להו רב הונא להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מעכו"ם לא תגזזו אתון אלא לגזזוה אינהו ויהבו לכו מאי טעמא סתם עובדי כוכבים גזלני ארעתא נינהו
Comments from Rashi on Masechet Sukkah Page 30a
שנאמר והבאתם גזול וגו' . דאשכחן קרא דאוסר להביא מצוה בעבירה: מה פסח אין לו תקנה . לאחר זמן להקריבו שהרי מום קבוע עולמית הוא: אף גזול . ילפינן מינה דאין לו תקנה לאחר זמן ואפילו ביאוש דשמעינן ליה למריה דמייאש ואמר ווי ליה לחסרון כיס ואע"ג דלענין מקני אמרינן בבא קמא (סח.) דקני ליה ביאוש והוי דידיה ואפ"ה אקרובי למזבח לא: שונא גזל בעולה . בעולות שאתם מביאין לי אני שונא את הגזל שאתם גוזלים אותם ואע"פ שהכל שלי ואף מתחלה שלי היתה: אתמר נמי . דטעמא דמתני' בגזול בי"ט שני משום מצוה הבאה בעבירה: לא שנו . דגזול פסול: מתוך שיוצא בשאול . דהא בי"ט שני לא כתיב לכם למעוטי: לעולם בי"ט ראשון . ולא תידוק כדדייק' הא שאול כשר דכ"ש דשאול פסול ומתני' לא מיבעיא שאול קאמר: אימא סתם גזילה . מיד ואע"ג דלא שמעינן דאייאש: יאוש בעלים הוא . שהרי בפניו הוא גוזלו מידו ואין כח להציל: קמ"ל . דעד דשמעינן דאייאש לא קני ליה דמימר אמר השתא הוא דתקיף מינאי למחר תפסינא ליה בדינא: אוונכרי . תגרי כל דבר להשתכר בו כגון כלים קטנים מחטין ומסריקות ולולבין וקורין מרני"ש: כי זבניתו אסא מנכרים . כשתקנו הדס מן הנכרים לאגוד בהן להושענא: ליגזזו אינהו . הם יחתכוהו מן המחובר ויתנוהו לכם: מאי טעמא סתם עכו"ם גזלי ארעתא מישראל נינהו . ושמא אותו קרקע מישראל הוה:
Comments from Tosafot - Sukkah 30a
משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. והדתניא לקמן פ' לולב וערבה (סוכה ד' מג.) לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול משום שאול איצטריכא דבלאו לכם נפקא לן גזול משום מצוה הבאה בעבירה דאע"ג דקרא גבי קרבן כתיב הוא הדין בכל מצות דהוי דאוריית' כדמוכח בריש הגוזל קמא (ב"ק ד' צד.) גבי הרי שגזל סאה של חיטין וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה דאין זה מברך אלא מנאץ וא"ת לקמן (סוכה ד' לא:) דפסלינן לולב של אשרה ושל עיר הנדחת משום דמיכתת שיעוריה תיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה ותו אמאי שרינן דלאו אשרה דמשה וי"ל דלא דמי לגזל דמחמת עבירת הגזל באה המצוה שיוצא בו אבל הני אטו מחמת עבירה שנעשית בו מי נפיק ביה ומיהו יש ספרים דגרסי' לקמן (סוכה ד' לה.) אמתני' דאתרוג של אשרה מ"ט משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה וגירסא משובשת היא אלא טעמא משום דמיכתת שיעוריה דאתרוג נמי בעי שיעור כאגוז או כביצה דאף על גב דאמרינן לקמן (סוכה ד' לא:) טעמא משום דלא גמר פירא מכל מקום בעינן דמינכר לקיחתה דמהאי טעמא פסלינן לקמן (סוכה ד' לה.) פלפלין ומיהו תימה בפרק כל שעה (פסחים ד' לה:) דתניא אין יוצא ידי מצה בטבל ודריש ליה מקרא תיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה דקא אכיל איסורא ונפיק ידי מצה: כי יקריב מכם אמר רחמנא ולאו דידיה הוא. תימה דבמרובה (ב"ק ד' סו:) ממעט גזול מדכתיב קרבנו והכא ממעט ליה מדכתיב מכם ואע"ג דאיכא דמוקי לה התם בגזל קרבן דחבריה מ"מ קשה למאן דלא מוקי ליה הכי ועוד קשה דהתם משמע דלפני יאוש לא צריך קרא דדריש קרבנו ולא הגזול וקאמר ה"ד אילימא לפני יאוש למה לי קרא ועוד קשה דהא מכם דרשינן בפ"ק דחולין (ד' ה. ושם) מכם ולא כולכם להוציא את המומר מכם בכם חלקתי ולא באומות ואע"פ שיש לומר דרישא דקרא מייתי הכא ומקרבנכם דסיפא דקרא קא דריש כמו שמפר"ת גבי לא תתחתן דסוף האומר בקדושין (ד' סח: ושם) לא משמע כן כלל וי"ל דהא דקאמר במרובה לפני יאוש למה לי קרא משום דלפני יאוש אין יכול להקדיש והרי הוא חולין כדאמרינן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש דאיש כי יקדיש את ביתו אמר רחמנא מה ביתו ברשותו כדאי' במרובה (ב"ק דף סח:) ואפילו מאן דפליג לא פליג אלא בבעלים אבל בגזלן גופיה מודה דאין יכול להקדיש והא דמייתי הכא קרא דמכם אע"ג דמביתו נפקא אורחא דגמרא בהכי דמייתי מכם משום דאי לא כתיב ביתו הוה מוקמינן מכם להך דרשה אבל השתא דכתיבי הני קראי אייתר ליה מכם להוציא את המומר ולבכם חלקתי ודכוותה אשכחן פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין ד' לד: ושם) דדרשי' נגעים ביום מדכתיב וביום הראות בו ובפ"ק דמועד קטן (ד' ח.) מוקי לה לחתן דיש יום שאתה רואה ויש יום שאין אתה רואה וביום נפקא לן מדכתיב כנגע נראה לי ולא לאורי וכן בשילהי פרק שני דמגילה (ד' כ. ושם) דלא מוהלין אלא ביום דכתיב ביום השמיני ובפרק ר"א דמילה (שבת ד' קלב.) מוקי ליה ביום אפילו בשבת ולילה ממעט מדכתיב בן שמונת ימים ועוד איכא דכוותייהו בדוכתי טובא: הא קנייה ביאוש. וקרינא ביה לכם משלכם משמע דקסבר ר' יוחנן יאוש כדי קנה וקשה דבמרובה (ב"ק ד' סח:) קאמר ר' יוחנן דתשלומי ארבעה וחמשה חיוביה בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ואי יאוש קני אמאי חייב שלו הוא טובח שלו הוא מוכר דכי האי גוונא דייק התם לעיל (דף סז:) רב ששת אמילתיה דרב דקאמר כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא ועוד דבהגוזל בתרא (שם דף קטו.) שמעינן בהדיא לר' יוחנן משמיה דר' ינאי דשינוי רשות ואח"כ יאוש לא קני ויש ספרים דגרסינן הכא הא קנייה ותו לא ואפילו גרסינן ביאוש יש לפרש דהכי קאמר הא קנייה ביאוש ושינוי השם כדאמרינן במרובה (שם דף סז.) הגנב והגזלן הקדשן הקדש ואפילו למאן דאמר יאוש לא קני משום דהא איכא יאוש ושינוי השם מעיקרא חולין והשתא הקדש וא"ת א"כ מאי פריך התם אביי לרבא דאמר יאוש קני מדכתיב קרבנו ולא הגזול ואמאי דחיק לשנויי דגזל קרבן דחבריה הא ממה נפשך התם קני דאיכא יאוש ושינוי השם ומ"מ מיפסיל להקרבה משום מצוה הבאה בעבירה כדאמרינן הכא וכמו כן קשה בסוף ההיא שמעתתא דדייק רבא דיאוש כדי לא קני מדכתיב קרבנו ולא הגזול ועולא נפקא ליה התם מגזול דומיא דפסח דלית ליה תקנתא וי"ל דאם איתא דיאוש כדי קני הוי שלו קודם הקדש ותו לא חשיב מצוה הבאה בעבירה וכן מוכח לקמן בשמעתין גבי (נכרי) וליקנינהו בשינוי השם משמע דאי קנו ליה מצו נפקי ביה ולא חשיב מצוה הבאה בעבירה אבל אי יאוש כדי לא קני ועל ידי הקדשן קא קני ליה דאיכא יאוש ושינוי השם השתא אז חשיב מצוה הבאה בעבירה ובכולה שמעתין דלא חשיב מצוה הבאה בעבירה היכא דקני ליה מצינן למימר דקני קודם באגודה אפילו למאן דלא בעי אגד הא קני ליה קודם י"ט דאכתי לא חל חיוב מצוה ואי נמי אפילו בי"ט דלא דמי למקדיש דחל קנין והקדש ביחד והא דשמעינן ליה לעיל לעולא בהגוזל בתרא (שם דף קיד.) גבי פלוגתא דר"ש ורבנן בעורות של גנב ושל גזלן אי סתם גניבה יאוש בעלים או סתם גזלה קאמר דקאמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע דברי הכל קני התם איכא יאוש ושינוי השם כדאמרינן בההיא שמעתא דמרובה (שם דף סו:) דמעיקרא קרו ליה משכא והשתא קרו ליה אברזא והא דמשמע בריש הגוזל קמא (שם דף צד.) בההיא דגזל סאה דאף על גב דשינוי קונה חשיב מצוה. הבאה בעבירה אף על פי שקנאו בשינוי מעשה קודם שבא לידי חיוב חלה התם דיחויא בעלמא הוא אי נמי שאני ברכה דאיכא נמי הזכרה לשם שמים ולפי שיטה זו צריך ליישב סוגיא דהניזקין (גיטין דף נה.) דאמר עולא דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת וסוגיא דהגוזל בתרא וסוגיא דמרובה ור"ת מפרש בענין אחר משום קשיא דעולא אדעולא והרבה הארכתי במרובה ובפרק הניזקין (שם דף נה.): מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול. הכא דווקא שהוא מדרבנן לא חייש אמצוה הבאה בעבירה:
Sukkah 30a - Mishnah translated into english
It is unfit because it is a mitzva that comes to be fulfilled by means of a transgression, which renders the mitzva unfulfilled, as it is stated: “And you have brought that which was stolen and the lame, and the sick; that is how you bring the offering; should I accept this of your hand? says the Lord” (Malachi 1:13). Based on the juxtaposition in the verse, it is derived that the legal status of a stolen animal is equivalent to that of a lame animal. Just as a lame animal, because it is blemished, has no remedy and is unfit for use, so too, a stolen animal has no remedy. There is no difference before the owners reach a state of despair of recovering the stolen animal, and there is no difference after despair. In both cases there is no remedy.
The Gemara elaborates: Granted, before the despair of the owner, the robber may not sacrifice the animal because the animal does not belong to him. The Merciful One says: “When a person sacrifices from yours an offering” (Leviticus 1:2). The term “from yours” indicates that the animal must belong to the one sacrificing it, and this stolen animal is not his. However, after the despair of the owner, didn’t the robber acquire the animal with the despair? Once the owner despairs, the animal belongs to the robber, despite the fact that he incurs a debt that he must repay the owner. Since the animal is legally his, why is it prohibited for the robber to sacrifice it as an offering? Rather, is it not because the offering is a mitzva that comes by means of a transgression? Since the animal came into his possession by means of a transgression, it is unfit for use in fulfilling a mitzva.
And Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: What is the meaning of that which is written: “For I the Lord love justice, I hate robbery in a burnt-offering” (Isaiah 61:8)? The Gemara cites a parable of a flesh-and-blood king who was passing by a customs house. He said to his servants: Pay the levy to the taxmen. They said to him: Doesn’t all the tax in its entirety belong to you? If the taxes will ultimately reach the royal treasury, what is the point of paying the levy? He said to them: From my conduct, all travelers will learn and will not evade payment of the tax. So too, the Holy One, Blessed be He, said: “I the Lord... hate robbery in a burnt-offering.” Although the whole world is His and the acquisitions of man have no impact upon Him, God says: From My conduct, My children will learn and distance themselves from robbery, even from robbery unrelated to the needs of offerings.
It was also stated: Rabbi Ami said: A dry lulav is unfit because it does not meet the criterion of beauty, and a stolen lulav is unfit because it is a mitzva that comes by means of a transgression.
The Gemara notes: And Rabbi Ami disagrees with the opinion of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzhak bar Naḥmani said that Shmuel said: The Sages taught that the halakha that a stolen lulav is unfit applies only with regard to the first day of the festival of Sukkot. However, beginning on the second day of the Festival, there is no longer a Torah requirement to use a lulav from one’s own property. Since one fulfills his obligation with a borrowed lulav, one fulfills his obligation with a stolen one as well.
Rabbi Naḥman bar Yitzḥak raises an objection from the mishna: A lulav that was stolen or that is completely dry is unfit. By inference, one concludes that a borrowed lulav is fit for use. The Gemara asks: When does this halakha apply? If you say that it applies only on the first day of the Festival, isn’t it written: “And you shall take for yourselves on the first day,” indicating that the four species must be taken from your own property, and this borrowed lulav is not his? Clearly, the mishna is not referring to the first day. Rather, is it not that the mishna is referring to the second day of the Festival, and the mishna teaches that a stolen lulav is unfit on this day too, contrary to Shmuel’s opinion?
Rava said: Actually, the mishna can be explained as referring to the first day of the Festival, and the tanna is stating the halakha employing the didactic style: It was not necessary. It was not necessary to state that one does not fulfill his obligation with a borrowed lulav, as it is not his. However, with regard to a stolen lulav, say: Barring extraordinary circumstances, standard robbery is a case that leads to despair of the owners, and despite the fact that a stolen lulav was acquired by means of a transgression, its legal status is like the robber’s own property. Therefore, the mishna teaches us that this is not so. One does not fulfill his obligation with a stolen lulav. The mishna is not a refutation of Shmuel’s opinion.
§ Apropos the unfitness of four species acquired through robbery, the Gemara relates: Rav Huna said to the merchants [avankarei] selling the four species: When you purchase myrtle branches from gentiles, don’t you cut them off the tree? Rather, let the gentiles cut them and give them to you. What is the reason for this advice? It is because typical gentiles are land robbers,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.