Talmud BavliBeitza 34b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Beitza Page 34b
Beitza 34b - Guemara
ערב שבת בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר וחכמים אומרים עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן:
גמ׳ תנן התם תינוקות שטמנו תאנים מערב שבת ושכחו ולא עשרו למוצאי שבת לא יאכלו אלא אם כן עשרו ותנן נמי המעביר תאנים בחצרו לקצות בניו ובני ביתו אוכלין מהן עראי ופטורים בעא מניה רבא מרב נחמן שבת מהו שתקבע מוקצה למעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו מי אמרינן כיון דכתיב (ישעיהו נח, יג) וקראת לשבת עונג קבעה ואפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו או דלמא בדבר שנגמרה מלאכתו קבעה בדבר שלא נגמרה מלאכתו לא קבעה א"ל שבת קובעת בין בדבר שנגמרה מלאכתו בין בדבר שלא נגמרה מלאכתו א"ל ואימא שבת דומיא דחצר מה חצר אינה קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו אף שבת לא תקבע אלא בדבר שנגמרה מלאכתו א"ל לימוד ערוך הוא בידינו שהשבת קובעת בין בדבר שנגמרה מלאכתו בין בדבר שלא נגמרה מלאכתו אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן אף אנן נמי תנינא ועוד אמר רבי אליעזר עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית וכו' טעמא דשביעית דלאו בר עשורי הוא הא בשאר שני שבוע הכי נמי דאסור מ"ט לאו משום דשבת קבעה לא שאני התם כיון דאמר מכאן אני אוכל למחר קבע ליה עלויה אי הכי מאי אריא שבת אפילו בחול נמי הא קמ"ל דטבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן
Comments from Rashi on Masechet Beitza Page 34b
ערב שבת בשביעית . שאין מעשר נוהג בה ואין מחוסר אלא הזמנה וה"ה במעושר ובשאר שני שבוע אלא אורחא דמלתא נקט דסתם מוקצה לאו מעושר הוא דגרוגרות וצמוקים הן סתם מוקצה ואין רגילין לעשר קודם גמר מלאכה: ואומר מכאן אני נוטל למחר . וסגי בהכי דיש ברירה: עד שירשום . בסימן דאין ברירה: גמ' תינוקות שטמנו תאנים . בשדה או בגנה לאכילת שבת ושכחו ולא עשרו כו' לא יאכלו ואף על גב דקי"ל אין הטבל מתחייב במעשר לאוכלו אכילת עראי עד שיראה פני הבית או פני החצר בב"מ בהשוכר את הפועלים (דף פח.) אכילת שבת חשובה ועראי שלה הרי הוא קבע והרי הוטמנו לאכילת שבת והוקבעו והאי דנקט תינוקות רבותא היא דאשמעינן דיש להם מחשבה ע"י מעשה המוכיח כדאמרינן בהכל שוחטין (חולין דף יג.) ותאנים דבר שנגמרה מלאכתן הוא אא"כ חשב עליהן לקציעות או לגרוגרות ושמעינן מינה בדבר שנגמרה מלאכתו שבת קובעת למעשר בלא ראיית פני הבית ובדבר שלא נגמרה מלאכתו לא שמעינן אי קבעה אי לא קבעה: ותנן המעביר תאנים . השוטח תאנים בחצרו: לקצות . ליבשן לעשות מהן קציעות ולאחר שנעשו קציעות דורסן בעגול: בניו ובני ביתו אוכלין מהן עראי ופטורין . מלעשר דאין חצר קובעת בראיית פנים אלא בדבר שנגמרה מלאכתו ומבעיא ליה לרבא שבת מי הוה כחצר או עדיפא מיניה: מהו שתקבע מוקצה למעשר . מוקצה היינו לא נגמרה מלאכתו: בדבר שלא נגמרה מלאכתו . לישנא יתירא הוא והוא פי' של מוקצה ונכתב בספרים: כיון דכתיב וקראת לשבת עונג . כיון דאקרי אכילה דידיה עונג קבעה שאין בה עוד שם עראי אלא שם קבע: שבת קובעת . אם יחדה לשבת אסורה אף למוצאי שבת ואם לא יחדה לשבת בשבת אסור לכל שאכילתה לעולם קבע היא קרויה אבל למוצאי שבת מותר כדלקמן: על המוקצה . וסתמיה לא נגמרה מלאכתו עד עתה: שביעית . לאו בר עשורי היא נפקא לן במכילת' מואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה (שמות כג) מה חיה אוכלת שלא במעושר אף אדם אוכל שלא במעושר: הכי נמי דאסיר . לאכול למחר משום מעשר: מאי טעמא . בשאר שני שבוע לא הא בשאר שני שביעית לא קבע למעשר בלא ראיית פני הבית ואפי' בבית אינו נקבע אלא בכניסתו דרך שערים כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פח.) וזה כשנכנס לא נקבע דהא לא נגמרה מלאכתו ואמר לעיל דאין חצר קובעת אלא בדנגמר ובית וחצר שוין כדאמרי' התם בהשוכר ואמאי נקט מתניתין שביעית למיסר שאר שנים לאו משום קביעות דשבת: שאני התם כו' . דאיהו אחשבה בדבורו שקראה אכילה: אי הכי . דטעמיה משום דבוריה הוא: מאי אריא שבת . מאי אריא דאשמעינן הך בשבת לשמעינן בחול ובסדר זרעים והכא ליפלגו בהכנה דגוזלות כדאפלגו ב"ש וב"ה בברירה: הא קמ"ל דטבל מוכן הוא כו' . להכי נקט גבי שבת לאשמועינן מלתא אחריתי אגב אורחיה דאצטריך לאפלוגי בהכנה תנא נמי הא בהדיה דבשאר שני שבוע אינו אסור משהזמינן אלא משום מעשר בלבד אבל הכנה איתא שאם בא אדם אחד ועבר ותקנו מתוקן ומותר לאכול ולא אמרינן לא מהניא ליה הזמנה כל זמן שלא נתקן דהא מוקצה מחמת אסור טבל הוא ואסחיה מדעתיה קמ"ל כיון דהגבהת תרומה ומעשר מדאורייתא בשבת שרי אין זה מוקצה מחמת איסור והכי שמעינן ליה ממתניתין מדקתני עומד אדם על המוקצה לכתחלה בשביעית ולא מצי למידק מינה איסור בשאר שני שבוע אלא הכי קאמר הא בשאר שני שבוע לא יעמוד ויאמר כן דקבע ליה בדבוריה ומחייב במעשר ולמחר אכיל ליה בטבליה דאי ס"ל לתנא דאיסור מוקצה נמי לא פקע מיניה הכי הוה ליה למתני העומד על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר הרי זה מן המוכן ודייקינן מיניה הא בשאר שני שבוע אינו מוכן אי נמי עומד אדם על המוקצה ע"ש בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר והרי זה מן המוכן ודייקינן מינה הא בשאר שני שבוע אינו מוכן אבל השתא לא שמעינן מדיוקא דנתסר משום מוקצה אלא משום מעשר:
Comments from Tosafot - Beitza 34b
ואומר מכאן אני נוטל. מקשה בירושלמי מחלפא שטתייהו דב"ש לעיל. קאמר לא יטול אא"כ נענע והכא קאמר דבאמירה בעלמא סגי דהא ר"א שמותי הוא [א] וי"ל דלא קשה דלא מחלפא שטתייהו דמוקצה דבעלי חיים. עדיף ומחמירין טפי אבל קשה דמחלפא שטתייהו דב"ה דלעיל קאמר דבאומר מכאן אני נוטל למחר סגי והכא קאמר דבעי שירשום ויש לומר דשאני הכא דאקצייה בידים: תינוקות שטמנו וכו'. ואע"ג שיכולין לאכול אכילת עראי עד שיראו פני הבית או פני החצר מ"מ אכילת שבת חשובה ועראי שלו קבע וכיון שטמנו. בשבת לאכול הוקבעו אע"פ שעבר שבת ונקט תינוקות לרבותא אע"פ שאין להם מחשבה גרידא מעשה יש להם: בניו ובני ביתו אוכלין אכילת עראי. פי' בירושלמי דוקא בניו אבל איהו גופי' אקבעינהו דגלה בדעתו להניחם שם כך: הא בשאר שני שבוע לא. דשבת אקבעינהו וכללא דשמעתין כל היכא דר"ל שקובע קובע בלא ראיית פני הבית כמו אם הכניסן דרך (שערים) [דרך גגות וקרפיפות]: אי הכי מאי אריא שבת אפי' בחול נמי. אי הכי דטעמא משום דקבעי' בדבורו אפילו בחול נמי וכ"ת משום דאצטריך לאשמועינן הכנה ומכאן אני נוטל לפיכך נקט שבת והא מתני' קמשמע לן תרתי דדבורו קובע ואשמועינן דין הכנה דא"כ לשמעינן בחול דבורו קובע דהוי רבותא טפי ופלוגתא דהכנה לשמעינן במקום אחר בפירות מתוקנים אם כנסן לאוצר בצריך שירשום ולומר סגי לומר מכאן אני נוטל משמע מדנקט שבת לענין טבל דשבת קובע בטבל בשאר ימי שבוע א"נ ה"פ לשמעינן בחול דדבורו קובע ובהכנה לפלגו פלוגתא דב"ה וב"ש גבי גוזלות כדאיתא לעיל ולא נהירא כדפרישית לעיל דלא שייך פלוגתייהו בבעלי חיים: הא קמ"ל דטבל מוכן הוא אצל כו'. לכך נקטינהו לענין שבת דאגב אורחיה דהכנת שבת אשמועינן חדוש אחר דהיכא דהזמינו לשבת דאינו אסור אלא משום מעשר המעורב ואם בא אדם ותקנו מתוקן ולא אמרינן הואיל ונתקצה בשביל מעשר שבתוכו נתקצה לכל היום הואיל והגבהת תרומות ומעשרות לא הוי אלא מדרבנן והכי דייק ליה מדתני עומד אדם על המוקצה וכו' משמע הא בשאר שני שבוע לא יעמוד לכתחלה הא אם עבר ותקנו מתוקן אבל אי ס"ל לתנא דמשום איסור מוקצה לא תקנו כשעבר ותקנו הכי הל"ל . העומד על המוקצה ע"ש בשביעית ואומר מכאן אני נוטל למחר הרי הוא מן המוכן ודייקינן מינה הא בשאר שני שבוע אינו מן המוכן:
Beitza 34b - Mishnah translated into english
on Shabbat eve during the Sabbatical Year, during which no tithes are separated, which means one may take fruit on the following day without the need for any corrective measure, and say: From here, from these fruits, I will eat tomorrow. And the Rabbis say: He may not eat unless he marks the pile of fruit the day before and explicitly says: From here to there I will take.
GEMARA: We learned in a mishna there: (Ma'asrot 4:2) Children who hid figs for themselves in a field on Shabbat eve in order to eat them on Shabbat, and they forgot and did not separate tithes, not only are they prohibited from eating them on Shabbat, for eating on Shabbat is always considered a fixed meal that obligates the produce in tithes, but even after the conclusion of Shabbat, they may not eat until they have separated tithes. And we also learned in a mishna: One who transfers figs in his courtyard in order to make them into dry figs, his children and the members of his household may in the meantime partake of them in a casual manner, and they are exempt from tithes. The fact that the fruit has reached his courtyard, as opposed to his house, is not enough to cause it to be liable for tithing.
Based on these two sources, Rava inquired of Rav Naḥman: With regard to Shabbat, what is the halakha in terms of whether it establishes an obligation to tithe food that has been muktze on Shabbat? Specifically, in the case of an item whose labor has not been completed, does the fact that the food is muktze on Shabbat give it the status of completely prepared food, or not? Do we say that since it is written: “And call Shabbat a delight” (Isaiah 58:13), this implies that any food one eats on Shabbat is considered a delight and not a casual meal, and therefore Shabbat establishes an obligation to tithe, as if the food were fully completed and fit to be eaten as a fixed meal, even for an item that has not had its labor completed? Or perhaps Shabbat establishes an obligation to tithe an item whose labor is completed, but regarding an item whose labor is not completed it does not establish an obligation to tithe?
Rav Naḥman said to Rava: Shabbat establishes the obligation for tithes, both with regard to an item whose work is completed and things whose work is not completed. Rava said to Rav Naḥman and challenged: But say that the law of Shabbat should be similar to that of a courtyard: Just as a courtyard establishes food placed inside it as a fixed meal with regard to tithes only when the work on an item is completed, so too, Shabbat should establish only an item whose work is completed as liable for tithing. Rav Naḥman said to Rava: I did not say this based on my own logic, which can be countered by logic of your own. Rather, we have it as an ordered teaching that Shabbat establishes both things whose work is completed and things whose work is not completed.
Mar Zutra, son of Rav Naḥman, said: We, too, have learned in the mishna: And Rabbi Eliezer further stated that a person may stand over objects in the storage area on Shabbat eve during the Sabbatical Year and say: I will eat from here and here. The reason is that it is fruit of the Sabbatical Year, with regard to which one is not obligated to separate tithes. However, if it occurred in the other years of the Sabbatical cycle, so too, you will say that it is prohibited to eat them without separating tithes. What is the reason for this? Is it not because Shabbat establishes them with regard to tithes, and consequently they may not be eaten until tithes have been separated?
The Gemara refutes this: This is no proof, for there it is different: Since he said: From here I will eat tomorrow, he has immediately established for himself a meal with them, by stating his intention to eat the food as it is. The Gemara asks: If so, why does the mishna mention particularly Shabbat? Even if one said so on a weekday the same should also apply. Since he has set them aside for his meal, they are considered finished and are liable to tithes. The Gemara answers: This comes to teach us the following: One should not conclude that untithed produce is inherently muktze because one may not separate the tithes and eat it; rather, it is considered prepared with regard to Shabbat, in that if one transgressed the words of the Sages and corrected it by separating the tithes, it is considered corrected.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.