Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Avraham Ben Simha
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat אסתר בת חיים
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Ledicia bat David Banoun
Hullin 99b : Youtube
Rabbi Dr. Moshe WeisblumYoutube
1 video class :
Hullin Page 99b
Hullin 99b - Guemara
לא במאה והא מדרישא במאה הוי סיפא בששים דקתני רישא להחמיר מין ומינו כיצד שאור של חטין שנפל לעיסת חטין ויש בו כדי לחמץ בין יש בו כדי להעלות במאה ואחד בין אין בו כדי להעלות במאה ואחד אסור אין בו להעלות במאה ואחד בין שיש בו כדי לחמץ בין אין בו כדי לחמץ אסור רישא וסיפא במאה לא רישא במאה וחד וסיפא במאה וכי יש בו כדי לחמץ במאה וחד אמאי לא בטיל אישתיק אמר ליה דלמא שאני שאור דחימוצו קשה אמר ליה אדכרתן מילתא דאמר רבי יוסי בר' חנינא לא כל השיעורין שוין שהרי ציר שיעורו קרוב למאתים דתנן דג טמא צירו אסור רבי יהודה אומר רביעית בסאתים והאמר רבי יהודה מין במינו לא בטיל שאני ציר דזיעה בעלמא הוא:
כיצד משערינן:
אמר רב הונא כבשר בראשי לפתות מתני' דלא כהאי תנא דתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר אין בגידין בנותן טעם ההוא דאתא לקמיה דרבי חנינא הוה יתיב רבי יהודה בר זבינא אבבא כי נפק אמר ליה מאי אמר לך אמר ליה שריא ניהליה אמר ליה הדר עייליה לקמיה אמר מאן האי דקא מצער לי זיל אימא ליה למאן דיתיב אבבא אין בגידין בנותן טעם כי אתו לקמיה דרבי אמי משדר להו לקמיה דרבי יצחק בן חלוב דמורי בה להיתירא משום דרבי יהושע בן לוי וליה לא סבירא ליה והלכתא אין בגידין בנותן טעם:
גיד הנשה שנתבשל:
וליבטול ברובא
Comments from Rashi on Masechet Hullin Page 99b
לא במאה . והכי קאמר אין בהן אחד ומאה של היתר אלא מאה של היתר לבד האיסור מותר: והא מדרישא . שאתה הולך בו כל שעה להחמיר במין ומינו אפ"ה בטיל במאה כי ליכא נותן טעם מכלל דסיפא במין ושאינו מינו בששים שהרי זה חילוק שביניהם שזה אינו צריך מאה ואחד כשאינו נותן טעם וזה צריך: דקתני רישא שאור של חטים כו' . דהיינו מין ומינו: יש בו כדי לחמץ . דהיינו נותן טעם לעולם אסור: אין בו אחד ומאה . אפילו אין בו כדי לחמץ אסור והיינו להחמיר דהא במין ושאינו מינו אמרו כי ליכא טעמא לא בעי ק"א והכא בעינן ק"א אלמא בהא דקא חמיר מינה אי איכא ק"א שרי וקא סלקא דעתך בק"א בהדי איסורא קאמר אלמא במאה בטיל: רישא וסיפא במאה . בתמיה: לא רישא במאה וחד . לבד מאיסורא: וסיפא במאה . לבד מאיסורא: ופרכינן אי רישא במאה וחד דהיתר קאמר אמאי קתני יש בו כדי לחמץ אע"פ שיש מאה ואחד אסור וכי איכא דיהיב טעמא כולי האי: אישתיק . רב דימי: אמר ליה . אביי: דלמא שאני שאור שחימוצו קשה . ויש שקשה מחבירו: לא כל השיעורים שוים . ליתן טעם: רביעית . של ציר טמא אוסר סאתים של ציר טהור או של דבר אחר וסאתים הוו מאתן רביעיות נכי תמני. קב ארבעה לוגין ולוג ד' רביעיות שש עשרה לקב וסאה ששת קבין לשלשה קבין מ"ח רביעיות וכן ארבעה זימנין: בראשי לפתות . ירק של לפת. ולי נראה שראש הלפת מתוק מזנבו וטעם הבשר ניכר בזנבות הלפת בשיעור מועט אבל בראשי לפתות אינו ניכר אלא בשיעור גמור: מתניתין . דקתני גיד אף ע"פ שמכירו אוסר את התבשיל מפני טעמו דלא כי האי תנא: אין בגידים בנותן טעם . ומשליכו והשאר מותר: וליה לא סבירא ליה . לרבי אמי לאכשורינהו ומיהו כיון דמשמיה דרבי יהושע בן לוי שרי ליה לא מחי בידייהו: והילכתא אין בגידים בנותן טעם . ובין נתבשל ובין נמלח ובין נצלה משליכו ומותר. ודוקא בו אבל שמנו יש בו בנ"ט ואם לא נטל שמנו אוסר: וליבטול ברובא . כי אין מכירו:
Comments from Tosafot - Hullin 99b
לא במאה . פי' בקונטרס והכי קאמר אין בהן להעלות בק"א של היתר אלא מאה של היתר לבד האיסור מותר ופריך והא מדרישא מין במינו שאתה הולך בו כל שעה להחמיר אפ"ה בטיל במאה כי ליכא נותן טעם דקתני אין בהן להעלות כו' בין אין בו כדי להחמיץ אסור וס"ד מאה ואחד בהדי איסור קאמר אלמא במאה בטיל מכלל דסיפא בששים דחילוק זה ביניהם דזה אינו צריך ק"א כשאין נותן טעם וזה צריך וזה הפירוש דחוק מאד דמאי ס"ד דמסדר הש"ס שיהא לשון המשנה משונה סיפא מרישא דכיון שפירש ק"א דסיפא היינו מאה ואחד של היתר למה לא יהיה מאה ואחד דרישא דמין במינו מאה ואחד של היתר כמו שמתרץ לבסוף ולא היה לו לטעות בכך ועוד דפריך במאה ואחד אמאי לא בטיל מי דחקו להצריך מאה ואחד של היתר ונראה דמשום האי פירכא דחקו בקונטרס לפרש בק"א של היתר מדפריך עליה כיון דמוקמת בק"א של היתר אמאי לא בטיל ונראה לפרש לא במאה כלומר מאה עם האיסור והמקשה סלקא דעתיה דמאה בלא איסור קאמר לכך פריך מדרישא בק"א ואין להעלות בק"א אסור היינו במאה של היתר וחד של איסור כמו בכל דוכתין דתרומה עולה בק"א היינו עם האיסור כדדרשינן ממנו שנפל בתוכו הרי הוא מקדשו הוי סיפא בששים דאי בק"א מאי חומרא במין במינו ממין בשאינו מינו דתרוייהו בק"א של היתר בטלי בפחות לא בטלי ומשני דרישא בעי' ק"א עם האיסור וסיפא מאה עם האיסור ואין בו להעלות בק"א דרישא וסיפא הוי פירושו ק"א עם האיסור והא דפריך וכי יש בו להחמיץ בק"א אמאי לא בטלי מילתא באפי נפשה היא ולאו אמאי דמשני קאי ומשום דחמוץ אין בו נתינת טעם גמור כשאר נתינת טעם קשיא ליה אמאי לא בטיל בק"א דלא הוי אלא כמו העמדה דחלב בעלמא דתנן בפרק כל הבשר (לקמן חולין דף קטז.) המעמיד בעור הקבה אם יש בה בנותן טעם אסורה משמע הא ליכא נותן טעם שרי אע"פ שהעמיד החלב משום דהעמדה לא חשיבא טעמא והוא הדין חימוץ ומשני שאור שאני דחמוצו קשה: והאמר רבי יהודה מין במינו לא בטיל . הקשה ר"ת לישני הא דידיה הא דרביה משמיה דרבן גמליאל כדמשני בפ' התערובות (זבחים עט.) וי"ל דהכא אית ליה שינויא אחריתי וא"ת והלא סתם ציר יש בו מים כדאמרינן בהלוקח בהמה (בכורות כב.) הלוקח ציר מעם הארץ משיקו במים והוא טהור וא"כ אמרת סלק את מינו כמי שאינו ושאין מינו רבה עליו ומבטלו וי"ל דהכא מיירי בציר שאין בו מים דקתני רישא דג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זוזים ביהודה שהוא חמש זוזים בגליל דג טמא צירו אסור פי' דג טמא צירו אסור ובגרב עצמו של דגים אין נותן מים פן יתקלקלו הדגים אי נמי י"ל מדקאמר שיעורו קרוב למאתים אלמא כל המאתים מבטלים הרביעית דאי לא בטלי ליה אלא המים לחודייהו א"כ לא הוו קרוב למאתים: שאני ציר דזיעה בעלמא הוא . פי' לא אסור אלא מדרבנן ומיהו ציר שרצים אסור דאורייתא דתניא בהעור והרוטב (לקמן חולין קכ.) הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן ודרשא גמורה היא דהא קאמר התם וצריכי דאי כתב שרצים כו' ובפ"ק דבכורות (דף ו:) דפריך טעמא דכתב רחמנא גמל גמל ולר"ש את הגמל הא לאו הכי הוה אמינא חלב בהמה טמאה שרי והתניא הטמאים לאסור צירן ורוטבן כו' אע"ג דבתורת כהנים דריש נמי גבי דגים שקץ לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן אסמכתא בעלמא היא והא דפריך פרק כל הבשר (לקמן חולין דף קיב:) לרב דאסר בשר שחוטה דאימלח עם בשר טרפה מהטמאים לאסור צירן ופריך ליה מדג טהור שמלחו עם דג טמא מותר פריך שפיר מדג אבשר דהא לכל הפחות צירו אסור מדרבנן אלא ש"מ דהא דשרי הכא בשמלחן זה עם זה משום דלא בלע הוא וקצת תימה כיון דצריך קרא בשרץ ובבהמה טמאה נמי דריש ליה בת"כ מדכתיב טמאים הם לכם ודגים דליכא קרא לא אסיר מדאורייתא היכי מייתי רבא התם ראיה מהטמאים לאסור ציר של טרפה: בראשי לפתות . פי' בקונטרס ירק של לפת ואין משמע כן בסנהדרין בפרק כ"ג (דף יט:) דקאמר שנעשה בשרו כראשי לפתות משמע שהן השרשין שבקרקע וכן בשבת (דף קיח:) אמרינן מכבדו בראשי שומין ודגים גדולים: והלכתא אין בגידין בנ"ט . למאי דקיימא לן אין בגידין בנותן טעם גיד הנשה אסור בהנאה דהכי מפרש פרק כל שעה (פסחים דף כב.) דפריך לרבי אבהו דאמר כל מקום שנאמר לא תאכלו כו' משמע נמי איסור הנאה ופריך והרי גיד כו' ומשני כשהותרה נבלה היא וגידה הותרה ומסיק דלמאן דאמר אין בגידין בנותן טעם ה"נ דאסור ואין לתמוה על מה שמוכרין ניקור בשר לעובדי כוכבים אע"פ שמעורב בו גיד דעובד כוכבים אינו נותן מעות אלא על דבר שיש בו טעם ולא על הגיד ומיהו ירך שלימה אסור לשלוח לעובד כוכבים לפי שמתכבד בו טפי כשהוא שלם ומתניתין (לעיל חולין דף צג:) דשולח אדם ירך לעובד כוכבים כו' מוקי לה התם דלא כר"ש דאמר אין בגידין בנותן טעם וגיד הנשה אסור בהנאה: והלכתא אין בגידין בנותן טעם . פי' הקונטרס דווקא בו אבל שמנו יש בו נותן טעם ואי לא ניטל שמנו אסור ולעיל (חולין דף צז. ד"ה שאני) פירשתי בשם הרב ר"מ דלא החמירו בשומן יותר מבגיד גבי שאני חלב דמפעפע:
Hullin 99b - Mishnah translated into english
Rav Dimi answered Abaye: No, the mishna means that although there is not one hundred and one times as much non-sacred food as teruma, the teruma is nullified because there is one hundred times its volume of non-sacred food.
Abaye responded: But since the first clause states that it is nullified in one hundred times its volume, it must be that the latter clause is referring to a case where there is sixty times its volume. As the mishna (Orla 2:6) teaches in the first clause: When it is stated that the halakha is to be stringent if one type of teruma is mixed with non-sacred food of its type, how is this accomplished? For example, in a case of leaven of teruma wheat that fell into dough made of non-sacred wheat, and there is enough teruma to cause the non-sacred wheat to become leavened, whether there is enough non-sacred wheat to neutralize the teruma in one hundred and one times its volume, or whether there is not enough non-sacred wheat to neutralize the teruma in one hundred and one times its volume, the entire dough is forbidden to a non-priest.
But if there is not enough non-sacred wheat to neutralize the teruma in one hundred and one times its volume, then whether there is enough teruma to cause the non-sacred wheat to become leavened or whether there is not enough teruma to cause the non-sacred wheat to become leavened, the entire dough is forbidden to a non-priest. Would you suggest that both the first clause and the latter clause are stating that the teruma is nullified in one hundred times its volume?
Rav Dimi answered: No. The first clause is referring to a case where the teruma is mixed with one hundred and one times its volume of non-sacred food, and the latter clause is referring to a case where the teruma is mixed with one hundred times its volume of non-sacred food.
Abaye asked Rav Dimi: If so, when the mishna states that if there is enough teruma to cause the non-sacred wheat to become leavened the entire mixture is forbidden to non-priests, why is that the case? If leaven is mixed with one hundred and one times its volume of non-sacred wheat it will have no leavening effect, so why is it not nullified? Rav Dimi did not have an answer and was silent.
Abaye said to him: Perhaps leaven is different, because its leavening properties are potent, and there are some forms of leaven that can have an effect on such a large quantity of dough. Rav Dimi said to him: You reminded me of a matter that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: Not all the measures are equal, because the measure required in order to nullify non-kosher fish brine is close to two hundred times its volume. As we learned in a mishna (Terumot 10:8): The brine of a non-kosher fish is forbidden. Rabbi Yehuda says: A quarter-log of non-kosher fish brine renders kosher food forbidden even if it is mixed with two se’a of permitted food, which is one hundred ninety-two times as much as a quarter-log.
The Gemara asks: How can Rabbi Yehuda say that fish brine is nullified at all? Doesn’t Rabbi Yehuda say that a type of food mixed with food of its own type is not nullified? The Gemara answers: Brine is different because it is merely sweat, i.e., it does not have the halakhic status of the fish itself.
§ The mishna (96b) teaches: How does one measure whether there is enough sciatic nerve to impart flavor to the meat of the entire thigh? One relates to it as though the sciatic nerve were meat and the thigh were a turnip. If the meat would impart flavor to the turnip when they were cooked together, then the entire thigh is forbidden. The Gemara states that Rav Huna says: The mishna means that it is measured like meat cooked in a pot with turnip heads. The Gemara notes that the mishna is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita: Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: Sciatic nerves do not impart flavor at all.
There was a certain man who came before Rabbi Ḥanina to ask about the status of a thigh of an animal that was cooked with its sciatic nerve, and Rabbi Yehuda bar Zevina was sitting at the gate. When the man left, Rabbi Yehuda bar Zevina said to him: What did Rabbi Ḥanina say to you? The man said to him: He permitted me to eat the thigh.
Rabbi Yehuda bar Zevina said to him: Bring the animal before him again; perhaps he did not fully understand the question. When the man returned to Rabbi Ḥanina, Rabbi Ḥanina said: Who is this person who is bothering me? Go and say to the individual who is sitting at the gate, i.e., Rabbi Yehuda bar Zevina: Sciatic nerves do not impart flavor. Consequently, he can remove the sciatic nerve and the rest of the meat is permitted.
When people would come before Rabbi Ami to ask about the halakha of a thigh that was cooked with the sciatic nerve inside, he would send them before Rabbi Yitzḥak ben Ḥalov, who would rule leniently about this issue and say that is was permitted, in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi. Rabbi Ami himself did not hold accordingly, but he did not wish to rule stringently for others. And the halakha is that sciatic nerves do not impart flavor at all.
§ The mishna states (96b): With regard to a sciatic nerve that was cooked with other sinews, when one identifies the sciatic nerve and removes it, the other sinews are forbidden if the sciatic nerve was large enough to impart flavor. And if he does not identify it, all the sinews are forbidden because each one could be the sciatic nerve. The Gemara challenges: Let the sciatic nerve be nullified by a simple majority.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.