Tractate Parah - Chapter 8 - Mishnah 3

הַשּׂוֹרֵף פָּרָה, וּפָרִים, וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר, מְטַמֵּא בְגָדִים. פָּרָה וּפָרִים וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ עַצְמָן אֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים. הֲרֵי זֶה אוֹמֵר, מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי:

השורף פרה אדומה ופרים הנשרפים, כגון פר יום הכפורים ופר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור, מטמאים בגדים, דבכולהו כתיב יכבס בגדיו, ולא שנא בגדים שהוא לבוש ולא שנא בגדים שהוא נוגע, וה״ה לכל שאר כלים. דלא ממעטינן אלא אדם וכלי חרס בלבד הוא שאין מטמאין אם נוגעים בהן:

ופרה ופרים עצמן ושעיר המשתלח עצמן. אם נגעו בבגדים הרי הן טהורים. והיינו דאמרי ליה בגדים לאדם, מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני:

[ופרים. פי' הר"ב כגון פר יה"כ וכו'. וה"מ למתני נמי ושעירים. והן שעיר יה"כ ושעירי ע"ג. כדתנן ברפ"ה דזבחים. ובפי' הרמב"ם וכן שעירי ע"ג. ובחבורו פרק ה' מה' פרה [הלכה ד'] כתב פרים ושעירים הנשרפים. ובפ"ו מה' אבות הטומאות [הלכה ט"ו] העתיק שעירים. ולא העתיק פרים [וע"ש בכ"מ]:

מטמא בגדים. כתב הר"ב ל"ש בגדים שהוא לבוש ול"ש בגדים שהוא נוגע. ועיין בפירושו למשנה ב' פרק קמא דכלים:

אין מטמאים בגדים. וכבר ביארנו בתוספתא שפרה ופרים הנשרפים מטמאים אוכלים ומשקים. ושעיר המשתלח לא יטמא כלל. אמרו מפני שהוא חי. ואין חי מטמא וכו' ולכן יחדה המשנה ואמרה אין מטמאין בגדים (ולא אמרה אינן מטמאין סתם) לפי שהיא תטמא אוכלים ומשקים. כמו שהגדתי. הרמב"ם. ובגמרא פי"ב דזבחים דף ק"ה מייתי לה. ומפרשינן *[טעמא דמטמא אוכלים ומשקים]. מהא דכתב הר"ב ברפ"ק דטהרות. דזרעים שאין סופן לטמא טומאה תמורה צריכים הכשר. יצאו אלו כו' שאין צריכין הכשר. וחזו לטומאה מיהא בעינן ולא בעלי חיים. זו היא שיטת רש"י הראב"ד. דלא כהרמב"ם פרק ג' מהלכות אבות הטומאות [הלכה ג'] דבעי נגיעה בשרץ: