Tractate Oholot - Chapter 4 - Mishnah 3

הָיָה עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וְנִפְתַּח לַחוּץ, טֻמְאָה בְתוֹכוֹ, הַבַּיִת טָהוֹר. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא, שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס. הָיְתָה מוּכְנִי שֶׁלּוֹ מְשׁוּכָה לַאֲחוֹרָיו שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, טֻמְאָה שָׁם כְּנֶגֶד הַקּוֹרוֹת, הַבַּיִת טָהוֹר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁיֶּשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְאֵינָהּ יוֹצְאָה, וְהַמִּגְדָּל בָּא בְמִדָּה:

היה. המגדל עומד כולו בתוך הבית אלא שפתח התיבה לחוץ:

טומאה בתוכה הבית טהור. דמשום מאי איכא לטמוייה, הא טומאה ליכא דיש בה פותח טפח ולאו טמונה היא, ומשום. יציאה של טומאה נמי לא מטמיא דהא אין יציאתה לפנים בתוך הבית:

טומאה בבית מה שבתוכו טהור. שאין דרך טומאה ליכנס שם:

מוכני. גלגל העשוי למגדל להוליכו ממקום למקום:

משוכה לאחוריו. מרוחקת מאחורי המגדל לצד הבית. שהמגדל עומד על הפתח והמוכני משוכה מאחריו לצד הבית בפנים, וטומאה שם בתוך המוכני כנגד קורות הבית. אע״פ שהבית מאהיל עליו. הבית טהור. דנחשב מוכני כמגדל, והרי המגדל עומד בפתח ונפתח לחוץ. ושלשה אצבעות דנקט, למעוטי אם היתה משוכה טפי משלשה אצבעות דלא הוי כמגדל, דאין דרך להרחיק המוכני מן המגדל כולי האי:

בזמן שיש שם פותח טפח. דחלל המוכני שהטומאה בו פותח טפח, שלא תהא טומאה רצוצה דבוקעת ועולה:

ואינה יוצאה. שאין המוכני נשמטת לגמרי מן המגדל:

והמגדל בא במדה. שמחזיק ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש. שכשהוא במדה זו אינו מקבל טומאה, וחוצץ בפני הטומאה. אבל בפחות ממדה זו, הוי כשאר כלים המקבלים טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה. וכל מגדל דתנינן בפרקין, במגדל הבא במדה מיירי:

[*היה עומד כו'. פירש הר"ב היה המגדל עומד כו' אלא שפתח התיבה כו'. פתח במגדל. וסיים בתיבה. ולא ידעתי למה. ואע"פ שיכולין לדחוק ולומר. שר"ל תיבת המגדל דמתניתין דלעיל. אכתי לא ידעתי מה הטעם שנדחק לאסבורי הכי. והקרוב אלי דה"נ אשמעינן לענין מקח וממכר. וכי הא דברפ"ג דמסכת ב"ק. וע"ש]:

טומאה בבית מה שבתוכו טמא. והר"ב העתיק טהור. וכ"כ הר"ש דבמשנה דוקנית גרסינן טהור. וכן בתוספתא וכן עיקר ע"כ. וכה"ג במשנה י פ"ט פירשו ג"כ הר"ב והר"ש דגרסינן טהור אבל הרמב"ם שם מפרש טמא. וכן בחבורו בדין דהכא פי"ח מהט"מ. ובדין דלקמן בפי"ט פוסק בשניהן דטמא. ופי' הכ"מ דמיירי שהמגדל ממלא כל הפתח ואין פותח טפח מכל צד למעלה ולמטה ומן הצדדין. נמצא שאין מקום לצאת הלכך הטומאה בוקעת ויוצאת דרך דופני המגדל. מידי דהוה אפתחי בית בזמן שהם נעולים עכ"ל. ומהר"ם כתב ליישב גירסת הספר דגרס טמא בין הכא בין בכוורת. דמיירי שיש פותח טפח מתחת המגדל לארץ או כוורת ולארץ. ובפתחן למעלה בין במגדל בין בכוורת. וכיון שהטומאה נכנסת תחת המגדל ודרך הטומאה לצאת דרך שם וקי"ל דאדם וכלים נעשין אהלים לטמא ולא לטהר לקמן רפ"ו. והרי בוקעת למעלה מן המגדל והכוורת וכך בוקעת לתוכן. והתוספתא דקתני טהור באין שם פותח טפח מתחתיו [איירי] ולפירושי סיפא דקתני בד"א בזמן שיש שם פותח טפח איכא לפרושי. כלומר מתחתיו. בהא הוא דאמרינן טומאה בבית מה שבתוכו טמא. ע"כ. ומפירוש הר"ש דלקמן משמע. דהואיל ויש לבית פתחים אחרים הלכך טהור כגירסתו ע"ש בפירוש התוספתא. ושוב מצאתי דמייתי לה למתניתין דהכא. בפרק העור והרוטב. בגמרא דף קכה. וגרסינן בה טהור. וכן העתיקו רש"י והתוספות שם. ועוד מוכח [הכי] בגמ' דאמרינן ותני עליה ר"י מטהר אהייא. אילימא אסיפא. ת"ק נמי טהורי מטהר. ומתוך כך נראה לי דהרמב"ם לא גרס שם כלל. ויש לי עוד ראייה בזה במשנה ז פי"א [ד"ה ר"י]:

מוכני. פי' הר"ב גלגל כו' ועיין מ"ש במשנה ב פי"ח דכלים: