Tractate Yevamot - Chapter 1 - Mishnah 4

בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין הַצָּרוֹת לָאַחִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִים. חָלְצוּ, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין מִן הַכְּהֻנָּה, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִים. נִתְיַבְּמוּ, בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִים, וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ אוֹסְרִין וְאֵלּוּ מַתִּירִין, אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין, לֹא נִמְנְעוּ בֵּית שַׁמַּאי מִלִּשָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל, וְלֹא בֵית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי. כָּל הַטָּהֳרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת שֶׁהָיוּ אֵלּוּ מְטַהֲרִין וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין, לֹא נִמְנְעוּ עוֹשִׂין טָהֳרוֹת אֵלּוּ עַל גַּבֵּי אֵלּוּ:

בית שמאי מתירין. צרת ערוה להתיכם לאחיו. דלית להו הך דרשה דלצרור:

חלצו. הצרות מן האחין:

בית שמאי פוסלין. הצרות מן הכהונה, שחליצתן חליצה:

ובית הלל מכשירין. שחליצתן שלא לצורך היתה, והרי היא כחולצת מן נכרי:

נתיבמו. לאחין:

בית שמאי מכשירין. אותן לכהנים אם נתאלמנו מיבמיהם:

ובית הלל פוסלים. שנבעלו לאסור להם, והנבעלת לאסור לה עשאה זונה וזונה אסורה לכהן:

לא נמנעו. ואע״פ שבני הצרות שנתיבמו כדברי בית שמאי ממזרים הם לב״ה, שהרי באיסור אשת אח הם עליהם ואשת אח בכרת, ובני חייבי כריתות ממזרים הם, אעפ״כ לא נמנעו ב״ה מלישא נשים מב״ש, לפי שהיו מודיעים להם אותן הבאות מן הצרות ופורשין מהן:

אלו על גבי אלו. משאילים כליהם אלו לאלו. ובגמרא פריך אהא דתנן בית שמאי מתירין את הצרות לאחים ובית הלל אוסרים, קרי כאן לא תתגודדו, לא תיעשו אגודות אגודות. ומשני, כגון בית דין אחד בעיר אחת פלג מורים בבית שמאי ופלג מורים כבית הלל. אבל שני בתי דינים בעיר אחת, וכ״ש שני בתי דינים בשתי עיירות לית לן בה:

חלצו. עיין משנה ד' פרק דלקמן:

ובית הלל מכשירין. פשיטא לאפוקי מדריב"ן דאמר באו ונתקן להם לצרות שיהו חולצות ולא מתיבמות קמ"ל דבית הלל מכשירין דאפי' תקנתא מדרבנן לית להו בצרות דלחלצו. גמ':

נתיבמו וכו'. הא תו למה לי איידי דתנא חלצו תני נמי נתיבמו. גמרא:

שאלו אוסרים ואלו מתירין. נ"א ל"ג וה"נ ליתא בשום נוסחא במשנה ח' פרק ד' דעדיות:

לא נמנעו ב"ש מלישא נשים. לא נצרכה אלא לצרה עצמה דלדידהו אסורה לשוק בלא תהיה וגו'. דאילו לבני הצרות לא שייך לאמניעי דבני חייבי לאוין נינהו וכשרים:

ולא ב"ה מב"ש. פירש הר"ב בבני הצרות. וכו' וכפירש"י ולרבותא פירש כן ולא בצרה עצמה ובגמרא נמי דפריך אמאי לא נמנעו פריך ליה מבניהן משום דאלים טפי להקשות:

כל הטהרות כו'. מהכא שמעינן דמודעי להו דאי מרישא איכא למימר דלא מודעי והא דלא נמנעו דצרה קלא אית לה והוו ידעי כדאיתא בגמרא. ומ"ש הר"ב ובגמרא פריך אהא דתנן ב"ש מתירין וב"ה אוסרים קרי כאן לא תתגודדו לאו אפלוגתייהו פרכינן דעד כאן לא שנית פלוגתא ואמאי לא פרכת עלה אלא כי פריך על לא נמנעו וכו' דאלו ואלו עשו כדבריהם הוא דפריך. וכן אריש פ"ק דמגילה דנקראת בכרכים בט"ו ובעיירות בי"ד. וכן במשנה ה' פ"ד דפסחים לחכמים דהתם. והכי דרשינן לא תתגודדו דאי לגופיה לא תעשו חבורה על מת. לימא קרא לא תגודדו מאי תתגודדו. ואי להכי לימא לא תגודו. ונראה לי דהכי דייק מאי תתגודדו שהוא מההתפעל אבל עשיית חבורה הוא פעולה עושה על ידי ידו או חרבו בגופו. ויאמר תגודדו שהוא פועל מהקל אלא למדרש אגודות אגודות שמתאגדים ומתאספים אגודות אגודות ואי להכי לימא תגודו דלישנא דאגודה אינו מהכפולים ושרשו אגד אלא אתיא לחבורה וגדידה ששרשו גדד וטעמא דלא תעשו אגודות פירש"י דנראה כנוהגים כשתי תורות:

עושין טהרות אלו ע"ג אלו. לב"ה נמי אצטריך דאשכחן נמי דמחמרי בטומאה כדתנן במס' עדיות: