Tractate Nazir - Chapter 2 - Mishnah 1

הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַגְּרוֹגָרוֹת וּמִן הַדְּבֵלָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נָזִיר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ נָזִיר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַף כְּשֶׁאָמְרוּ בֵית שַׁמַּאי, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְאוֹמֵר הֲרֵי הֵן עָלַי קָרְבָּן:

הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה ב״ש אומרים נזיר: דסבירא להו לב״ש אין אדם מוציא דבריו לבטלה, וכי אמר הריני נזיר אדעתא דליהוי נזיר קאמר, וכי הדר אמר מן הגרוגרות ומן הדבילה, מיהדר הוא דבעי הדר ביה, ואפילו בתוך כדי דבור לא מצי הדר ביה, דסבירא להו הקדש בטעות שמיה הקדש ולא שייך ביה שאלה ולא חזרה, והוא הדין בנזיר דכתיב ביה (במדבר ו׳) קדוש יהיה, הלכך הוי נזיר. וב״ה סברי הואיל ולא נדר כדרך הנודרים לא הוי נזיר, שאין נזירות מן הגרוגרות ומן הדבילה: אמר רבי יהודה אף כשאמרו בית שמאי לא אמרו אלא באומר הרי הן עלי קרבן. דלא נחלקו בית שמאי ובית הלל לענין נזירות דלא הוי נזיר. לא נחלקו אלא באומר בלבי היה שיהיו הגרוגרות עלי קרבן. ב״ש סברי דהוי נדור מן הגרוגרות, וב״ה סברי דלא הוי נדור:

הריני נזיר מן הגרוגרות. עיין מ״ש במ״ח פ״ח דב״מ ומ״ש במ״ג פי״א דמסכת פרה:

ובית הלל אומרים אינו נזיר. פי׳ הר״ב הואיל ולא נדר כדרך הנודרים וכו'. בגמ' וכתבו התו' וא״ת לימא בית הלל ס״ל יש שאלה להקדש וי״ל משום דאכתי לב״ה נהי דנזיר מיין לא הוי מיהו להוי [נדור] מן הגרוגרות להכי קאמר דפטור לגמרי שלא התנדב כדרך המתנדבים שאם בא להיות נדור הן הגרוגרות הל״ל בל' קונם כדרך הנודרים. ע״כ. ועיין בסמוך:

אמר ר' יהודה אף כשאמרו בית שמאי וכו׳. כתב הר״ב בית שמאי סברי דהוי נדור מן הגרוגרות. ובית הלל סברי דלא הוי נדור ואע״ג דלת״ק נמי ב״ה ס״ל דלא הוי נדור כדכתיבנא לעיל. וא״כ ר׳ יהודה לא אתא לאשמועינן אלא טעמא דב״ש. לא קשיא שמצינו כיוצא בזה וכמו שכתבתי ברפ״ג דפיאה. אבל הרמב״ם כ׳ בפירושו ולת״ק לב״ה נדור הוי ואסור בגרוגרות ודבילה ורבי יהודה אומר דאף לב״ש אינו נזיר אלא עד שיאמר ג"כ הרי הן עלי קרבן שזכר הנזירות והקרבן שהוא בתנאי נזיר. ע"כ. וגם בחיבורו פ"א מהלכות נדרים פסק דאסור בהן ואע"פ שהראב"ד השיגו כבר הליץ בעדו הכ"מ ואילו זכר לדבריו שבפי' המשנה היה מביא ראיה לפירושו בדברי הרמב"ם שכן הוא:

אלא באומר הרי הן עלי קרבן. פי' הר"ב דהוי נדור מן הגרוגרות וכפירש"י. וכתבו התוספות וא"ת והא איהו נזיר קאמר. ואיך יהיה נדור. וי"ל דנזיר לשון הפרשה כאילו אמר הריני פרוש מן הגרוגרות. ע"כ. וכ"פ הרמב"ם כי נזיר אלהים דשמשון. כמ"ש בשמו במשנה ב' פרק קמא. וכתבו עוד התוספת וא"ת הא בנדרים [בפ"ק משנה ד'] מוכח [לרבי יהודה] אמר קרבן לא הוי נדר בקרבן עד שיאמר כקרבן בכ"ף וי"ל דה"מ כשלא אמר עלי אלא ככר זה כקרבן. אבל כי אמר ככר זה עלי קרבן אצ"ל כ"ף ע"כ. דאע"ג דר"י אליבא דב"ש אמר למלתיה דהכא מ"מ לא משמע דבהא פליגי נמי והיה יכול לומר הרי עלי כקרבן אלא ודאי דבלאו הכי ס"ל לר"י דבלא כ"ף סגי והיינו משום דאומר הרי עלי: