Talmud BavliTractate Ketubot - Chapter 12 - Mishnah 1 כתובות פרק י״ב משנה א׳
Chapter 12 of 13 · Mishnah 1 of 4
Tractate Ketubot - Chapter 12 - Mishnah 1 : Youtube
Rav Reuven SpolterYoutube
1 video class :
Tractate Ketubot - Chapter 12 - Mishnah 1
הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וּפָסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים, חַיָּב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּפָסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים, חַיָּב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. לֹא יֹאמַר הָרִאשׁוֹן לִכְשֶׁתָּבֹא אֶצְלִי אֲזוּנָהּ, אֶלָּא מוֹלִיךְ לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ לִמְקוֹם אִמָּהּ. וְכֵן לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם הֲרֵי אָנוּ זָנִין אוֹתָהּ כְּאֶחָד, אֶלָּא אֶחָד זָנָהּ וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת:
Comments from Bartenura on Masechet Ketubot - Chapter 12 - Mishnah 1
הנושא את האשה ופסקה עמו. בשטר וקנין, או שאמר לעדים אתם עדי שאני מחייב עצמי לזון את בתה שיש לה מאיש אחר:
לכשתבוא אצלי. כלומר אם הייתי מקיים את אמה הייתי זנה:
מוליך לה מזונותיה למקום שאמה שם. דקיי״ל בת אצל אמה בין גדולה בין קטנה כל זמן שהאם רוצה, והבן עד שש שנים אצל אמו וחייב האב לפרנסו והוא אצל אמו אם האם רוצה:
Comments from Tosefot Yom Tov on Masechet Ketubot - Chapter 12 - Mishnah 1
ופסקה עמו. פירש הר"ב שאמר לעדים אתם עדי וכו' דאי לא אמר אתם עדי פטור מטעם שלא להשביע את עצמו. כדפירש הר"ב במ"ו פ"ג דסנהדרין והתוספות כתבו דפטור ג"כ מטעם משטה הייתי בך. אבל בטור סימן פ"א כתב בלא שום חילוק דליתא טענה זו אלא כשהיתה ההודאה ע"י תביעה. ובנדון דידן לא משמע שהיתה שום תביעה. ומכי אמר מיהת מתחייב אע"פ שמעולם לא היה חייב לה כלום. שיכול אדם להתחייב בהודאת אתם עדי אף על פי שמעולם לא היה חייב. וזו דעת הרמב"ם פרק י"א מהל' מכירה סימן ט"ו:
חמש שנים. דברו בהווה שכן מקפדת שתהא ניזונת עד שתהא בת שבע שנים ואין האשה מתקדשת עד אחר זמן יניקה דהיינו כ"ד חדש כמפורש בא"ה סימן י"ג. ולעיל פירש הר"ב פ"ד מ"ו דקטני קטנים נקראת בת שש שנים ומקפדת עוד על שנה:
נשאת האם לאחר. שגירשה הראשון. רש"י:
Tractate Ketubot - Chapter 12 - Mishnah 1 - Mishnah translated into english
If a man married a woman and she cut a deal with him that he should maintain her daughter for five years, he must maintain her for five years. If she was [subsequently] married to another man and cut a deal with him [as well] that he should maintain her daughter for five years, he must maintain her for five years. The first husband may not plead, “If she will come to me I will maintain her”, rather he must send her maintenance to her at the place where her mother [lives]. Similarly, the two husbands cannot plead, “We will maintain her jointly”, but one must maintain her and the other give her the cost of her maintenance.