Tractate Eruvin - Chapter 8 - Mishnah 7

אַמַּת הַמַּיִם שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בֶּחָצֵר, אֵין מְמַלְּאִין הֵימֶנָּה בְשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִצָּה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים בַּכְּנִיסָה וּבַיְצִיאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כֹּתֶל שֶׁעַל גַּבָּהּ תִּדּוֹן מִשּׁוּם מְחִצָּה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בָאַמָּה שֶׁל אָבֵל שֶׁהָיוּ מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה עַל פִּי זְקֵנִים בְּשַׁבָּת. אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בָהּ כַּשִּׁעוּר:

אמת המים. אפילו ברשות היחיד כרמלית היא:

עשו לה מחיצה. בתוך אוגנה על פני רחבה שהוא ניכר שבשביל המים נעשית:

באמה של אבל. שם העיר, והיתה עוברת בתוך החצרות וממלאין ממנה בחצרות דמהניא לה מחיצות כותל החצר התלויות עליה. ור״י לטעמיה דפליג נמי אבור, ואין הלכה כמותו:

שלא היה בה שיעור. כרמלית, שלא היה עמוק עשרה או לא היה רחב ד׳, שאין המים נעשין רשות לעצמן להחשב כרמלית אא״כ עמוק עשרה ורחב ד׳. עשו לה בכניסה ולא ביציאה לא מהני מידי דהא מחוברת למים שחוץ לחצר ביציאתו ונעשית הכל כרמלית [עשו לה ביציאה ולא בכניסה נמי לא מהני דהא מחוברת למים שלמעלה חוץ לחצר זו. אבל עשו לה בכניסה וביציאה מהני, שנראה] כאילו מתחילין בחצר זו:

אמת המים. פירש הר"ב אפילו ברשות היחיד כרמלית היא כיון שבאה מכח כרמלית דזהו הנהר שנמשכת ממנו. הר"ר יונתן:

אלא אם כן עשו לה מחיצה. פירש הר"ב בתוך אוגניה וכך כתבו רש"י והר"ר יונתן והיינו כתנא קמא דמתני' דלעיל אבל הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות שבת ופ"ג מהלכות עירובין והטור בסי' שע"ו ושע"ו פסקו כבית הלל אליביה דר"ש בן גמליאל. והכי מסתבר דהא קיי"ל כל מקום ששנה ר"ש בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו. ומיהו אמוראי נינהו דלית להו האי כללא כדאיתא בהדיא בגמ' שלהי פרק המדיר. וכן פסקו שם הרמב"ם והר"ב דלא כר"ש בן גמליאל ושם רב נחמן פסק דלא כר"ש בן גמליאל בשם רבי יוחנן ומשום דהלכה כרב נחמן בדינא כתב הרי"ף דאין הלכה כר"ש בן גמליאל. וכן מ"ד פי"א דכתובות פסקו הרמב"ם והר"ב דלא כרשב"ג. והרמב"ם עצמו וכן הר"ב לא פסקו כר"ש בן גמליאל ריש פי"ב דשבת. וכן בפרק י"ז ובמ"ו פרק ד' דגיטין ועוד במ"ו פרק ז' דגיטין ועי' שם מ"ד ובמ"ג פ"ב דפסחים. ומ"ז פרק ד' דתענית. [*ועוד רבים]. גם הרי"ף לא סבירא ליה האי כללא בדוקא כמו שכתב הרב רבינו אשר בשמו בפרק הפרה. ויש שם הוכחה בדברי הרא"ש דאיהו נמי לא סבירא ליה הכי ממה שכתב דמי ולדות שמין בשפחה. ואין להאריך. ועי' מ"ה פ"ד דפסחים מה שכתבתי שם בסייעתא דשמיא. [*ולמה שכתבתי לעיל דבאוגנו דבדברי תנא קמא היינו למעלה דר"ש בן גמליאל לא קשיא ולא מידי:

רבי יהודה אומר כותל שעל גבה כו'. מתוך פירוש הר"ב דלקמן שכתב ור"י לטעמיה דפליג נמי אבור והוא מל' רש"י נשמעינהו דלא גרסינן הכא להא וכן נראה מדברי התוספות שאכתוב לקמן בסמוך וכן הרב רבינו אשר לא גרס במשנה ולא בברייתא ואף בסדר המשנה דירושלמי נמי ליתא:

אמר רבי יהודה מעשה כו'. וכתבו התוספות אין זה מעשה לסתור דאמילתא דלעיל קאי דלא בעי מחיצה לשם מים עד כאן וכבר כתבתי לעיל דל"ג במתניתין דהכא רבי יהודה אומר כותל שעל גבה כו'. אכן נ"ל דאפ"ה קושיא זו דמעשה לסתור לא קשיא ולא מידי ואע"ג דכיון דל"ג רי"א כותל כו'. אם כן את"ק קאי והוה מעשה לסתור. דליתא דהשתא בלשון קושיא הוא דמקשה על הת"ק מהך מעשה ולא קא"ל בניחותא. ותדע דהא רבנן דהיינו תנא קמא מהדרו ליה וא"ל מפני שלא היה בה כשיעור]:

שלא היה בה כשיעור. כתב הר"ב שאין נעשין רשות לעצמן וכו' אא"כ וכו' ומסיים רש"י שאם עוברת ברשות הרבים הויין רה"ר כדתנן בפי"א דשבת משנה ד' רקק מים ורה"ר מהלכת בו חייב וכמה הוא רקק פחות מעשרה טפחים אלמא מים שאינן עמוקים עשרה אינן רשות לעצמן וכי הוו נמי בחצר הוו להו רה"י עכ"ל. ומשמע מיהו דאם אין בה כשיעור דמודו רבנן לרבי יהודה דכותל שעל גבה תדון משום מחיצה. וזה לשון הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות שבת ואם אין בגובהה עשרה או שאין ברחבה ד' ממלאין ממנה בלא מחיצה ע"כ. ולמאי דאמרן דכשאין בה כשיעור שיש להן הדין של המקום שהם עוברים בו. ואם כן כי באו מי האמה הזאת מכרמלית או ממבוי או מרשות הרבים אמאי תסגי לה בכותל שעל גבה טפי מבור שבין שתי חצירות דמתניתין דלעיל דאטו חמירא טלטול שמחצר לחצר מטלטול שממבוי לחצר וכל שכן מכרמלית ואין צריך לומר מרשות הרבים. וצריך עיון: