Tractate Menachot - Chapter 2 - Mishnah 2

Tractate Menachot - Chapter 2 - Mishnah 2

שָׁחַט שְׁנֵי כְבָשִׂים לֶאֱכֹל אַחַת מִן הַחַלּוֹת לְמָחָר, הִקְטִיר שְׁנֵי בְזִיכִין לֶאֱכֹל אַחַד מִן הַסְּדָרִים לְמָחָר, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אוֹתָהּ הַחַלָּה וְאוֹתוֹ הַסֵּדֶר שֶׁחִשַּׁב עָלָיו, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וְהַשֵּׁנִי פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. נִטְמֵאת אַחַת מִן הַחַלּוֹת אוֹ אַחַד מִן הַסְּדָרִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, שֶׁאֵין קָרְבַּן צִבּוּר חָלוּק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַטָּמֵא בְטֻמְאָתוֹ, וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל:

Comments from Bartenura on Masechet Menachot - Chapter 2 - Mishnah 2

שחט שני כבשים. של עצרת, דכתיב בהו שני כבשים בני שנה לזבח שלמים, ואותן כבשים מתירין ומקדשין לשתי הלחם, שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת שני כבשים, הואיל והוזקקו עמו בתנופה. ושאר כבשים של עצרת, דמוספים נינהו:

לאכול אחת מן החלות למחר. וזמן אכילת החלות אינו אלא ליום ולילה, כדין מנחה, שנאמר בה כחטאת וכאשם:

הקטיר שתי בזיכין. לשתי מערכות של לחם הפנים כדכתיב (ויקרא כ״ד:ו׳) ושמת אותם שתים מערכות, היתה על כל מערכת כף אחת שיש בו לבונה כדכתיב (שם) ונתת על המערכת לבונה זכה. ושתי הכפות הללו שבהם נתונה הלבונה נקראים שני בזיכים. והלבונה נקטרת כדכתיב (שם) והיתה ללחם לאזכרה. והלחם נאכל, וזמן אכילתו כל אותו שבת שמסירים אותו מן השלחן בלבד. ואם בשעה שהקטיר שני בזיכים של לבונה חשב על אחת מן המערכות של לחם לאכלו למחר, כלומר שלא בזמנו:

אותה חלה. של שתי הלחם של עצרת:

ואותו הסדר. של לחם הפנים:

זה וזה פגול. שכולן נחשבים גוף אחד:

נטמאת אחת מן החלות. דוקא כשנטמאת אחת משתי הלחם קודם זריקת דם הכבשים, או אחד מן הסדרים קודם הקטרת הבזיכים, הוא דאפליגו רבי יהודה ורבנן. אבל אם נטמא לאחר זריקת הדם או לאחר הקטרת הבזיכים, דברי הכל הטמא בטומאתו והטהור יאכל:

שאין קרבן צבור חלוק. בגמרא מסיק דלא מקרא ולא מסברא אמרה רבי יהודה למלתיה, אלא גמרא ערוך בידו. וכך היה מקובל מרבותיו שאין קרבן צבור חלוק ואם נפסל חציו נפסל כולו:

Comments from Tosefot Yom Tov on Masechet Menachot - Chapter 2 - Mishnah 2

בזיכין. תרגום כפותיו בזיכוהי. הרמב"ם:

לאכול אחד מן הסדרים למחר. כתב הר"ב זמן אכילתו כל אותו השבת כו' ומסיים הרמב"ם. כמו שביאר ביום השבת ביום השבת יערכנו (ויקרא כ״ד:ח׳) ע"כ. ולא הבינותי ראיה זו שזה על הסידור הוא שנאמר ולכן נ"ל דילפינן לה מדכתיב (שם) ואכלהו במקום קדוש כי קודש קדשים הוא לו. ומדקרייה קדש קדשים איכא למילף דזמן אכילתו נמי כאכילת קדש קדשים שהוא ליום ולילה [*ומעתה אין אנו צריכין למ"ש הר"ב. למחר. כלומר שלא בזמנו ועוד דבהדיא תנן פי"א משנה ז' שנאכלין לערב]:

אותה חלה ואותו סדר פיגול כו'. דאע"ג שהכתוב עשאן גוף אחד. פירשו התוספות דכתיב (שם כ"ג) לחם תנופה. היינו לעכובי דמעכבי אהדדי. מצינו נמי שעשאו שני גופים דכתיב (שם) שתים שני עשרונים. וכתבו התוספות וסדרי דלחם הפנים ילפינן משתי לחם אפילו למאן דלא יליף מילתא ממילתא. דהכא דמי אהדדי טפי: