Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Reuven ben Rivka SEBBAG
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat אליעזר בן רחל
The learning on the whole site is dedicated : For the success of Elyahou ben H'anna & family
Bava Metzia 42b : Youtube
Daf TubeYoutube
1 video class :
Bava Metzia Page 42b
Bava Metzia 42b - Guemara
כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד נימא לה לאימיה זילי שלימי אמרה לא אמר לי דלאו דידיה נינהו דאקברינהו נימא ליה אמאי לא אמרת לה אמר כ"ש דכי אמינא לה דדידי נינהו טפי מזדהרא בהו אלא אמר רבא משתבע איהו דהנהו זוזי אשלמינהו לאימיה ומשתבעא אימיה דהנהו זוזי אותבינהו בקרטליתא ואיגנוב ופטור ההוא אפוטרופא דיתמי דזבן להו תורא ליתמי ומסריה לבקרא לא הוו ליה ככי ושיני למיכל ומית אמר רמי בר חמא היכי נדיינו דייני להאי דינא נימא ליה לאפוטרופא זיל שלים אמר אנא לבקרא מסרתיה נימא ליה לבקרא זיל שלים אמר אנא בהדי תורי אוקימתיה אוכלא שדאי ליה לא הוה ידעינן דלא אכל מכדי בקרא שומר שכר דיתמי הוא איבעי ליה לעיוני אי איכא פסידא דיתמי הכי נמי והכא במאי עסקינן דליכא פסידא דיתמי דאשכחוהו למריה דתורא ושקול יתמי זוזי מיניה אלא מאן קא טעין מריה דתורא קטעין איבעי ליה לאודוען מאי מודעינן ליה מידע ידע דמקח טעות הוי בספסירא דזבן מהכא ומזבין להכא הלכך מישתבע איהו דלא הוה ידע ומשלם בקרא דמי בשר בזול ההוא גברא דאפקיד כשותא גבי חבריה הוה ליה לדידיה נמי כריא דכשותא א"ל לסרסיה מהאי רמי אזל רמא מאידך אמר רב עמרם היכי נדיינו דייני להאי דינא נימא ליה לדידיה זיל שלים אמר אנא אמרי ליה מהאי רמי נימא ליה לסרסיה זיל שלים אמר לא א"ל מהאי רמי ומהאי לא תירמי ואי דשהא שיעור לאיתויי ליה ולא אייתי ליה גלי אדעתיה דניחא ליה בדלא שהא סוף סוף מאי פסידא איכא והא קא משתרשי ליה א"ר סמא בריה דרבא דהוה שיכרא חלא רב אשי אמר בכיסי
Comments from Rashi on Masechet Bava Metzia Page 42b
כל המפקיד כו' . על דעת שלא יהא שומר נמנע מלמוסרן לאנשי ביתו הגדולים ונאמנים לו הוא דמפקיד: נימא לה לאימיה . שתשלם בשביל שלא קברתו: לבקרא מסרתיה . היה לו להודיעני שאינו אוכל: איבעי ליה לעיוני . אם אוכל אם לאו: אי איכא פסידא ליתמי כו' . תירוצא הוא: דאשכחיה למריה דתורא . המוכר: ושקול דמייהו . דאמרי ליה מקח טעות הוא: אלא מאן טעין . מי תובע כלום דקאמר (רבא) היכי נידיינו: מריה דתורא טעין . ושואל שמתה בהמתו אצלך ותובע את האפוטרופוס: ספסירא . קונה ומוכר בהמות בשוק ביום שקנה מוכר: משתבע ספסירא . דלא הוה ידע: ומשלם בקרא דמי בשר בזול . ותמיה אני מנין לרמי בר חמא דין זה מה לו לספסירא עם הרועה לא שומר שלו הוא ונראה לי דמתניתין (לעיל בבא מציעא דף לה:) דהשוכר הפרה לחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה דקאמר ר' יוסי יחזיר פרה לבעלים ואוקימנא הלכה כר' יוסי אלמא אע"פ שאין הבעלים בעלי דברים של שואל והשוכר שהוא לו בעל דברים אינו חסר כלום שהרי פטור באונסין אפי' הכי הואיל ויש לו דין על השואל לגבות יעמדו הבעלים הראשונים במקומן וגובין מן השואל ה"נ הואיל ויש ליתומים לגבות מן הרועה שהוא שומר שכר שלהם יעמדו בעלים במקום היתומים וגובין ומיהו אי הוה מפסדי יתומים לא היה עושה פשרה בממון יתומים לשלם בזול דיתמי לאו בני מחילה נינהו אבל עכשיו שהוא מגבה לבעלים וכאן אין פשיעה כל כך דאמר בהדי תוראי אוקימתיה כו' הטיל פשרה ביניהם ולא ישלם כל דמי השור כמות שהוא חי אלא העור יחזיר לבעלים והבשר שמין וישלם שני שלישים דהיכא דאמרינן בגמרא משלם בזול כל זוזא שהוא שש מעה כסף חשבינן בארבעה דנקי בפרק מי שמת (ב"ב דף קמו:): כשותא . הומלו"ן שמטילין לתוך השכר: כריא . כרי: אמר ליה . בעל הבית: לסרסיה . לאשר על ביתו העושה שכר שלו: מהא רמי . הראהו הכרי שלו וא"ל מזה תטיל לשכר: מאידך . של פקדון: ואי דשהא שיעור כו' . גמ' פריך אם היה כרי שלו קרוב ושל פקדון רחוק ושהא השליח שיעור מהלך דרך הקרוב ולא אייתי: גלי דעתיה . דבעל הבית דניחא ליה שהרי ידע שמשל פקדון הוי ולא מיחה בידו: והא קמשתרשי ליה . והלא הוא נשכר הכשות של פקדון שהטילו בשכר ושלו עומד וישלם משלו: חלא . החמיץ: בכיסי . שהיתה כישות גרועה וקוצים מעורבין בה דלא השביח השכר כרצונו וקשה בעיניו שהטילוהו בתוכו:
Comments from Tosafot - Bava Metzia 42b
כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד . אומר ר"ת דהיינו לענין שאינו יכול לומר את מהמנת לי בשבועה ולא האיך אבל אם פשעו אפי' אין להם מה לשלם ישלם הנפקד דאם לא כן כל מה שהופקד אצל בעה"ב תבא אשתו ותאכל ותפטר ולכך נמי הכא משתבעא אמיה דהנהו זוזי אותבינהו בקרטליתא שלא פשעה והא דקאמר נימא לה לאימי' דלישלמא לאו משום דאם לא היה לה מה לשלם שיפטר הנפקד אלא תשלם לבנה כשיהיה לה: נימא ליה לאפוטרופוס זיל שלים אמר [אנא] לבקרא מסרתיה . משמע דאם לא היתה זאת הטענה הוי פושע וחייב וקשה דבפ' ד' וה' (ב"ק דף לט. ושם ד"ה דאי) אמרינן מעליית מאן מעליית יתומים דאי אמרת מעליית אפוטרופוס ממנעי ולא עבדי אלמא פטורים מן הפשיעה וממתני' דהנזקין (גיטין דף נב.) דקתני מינהו ב"ד לא ישבע מינהו אבי יתומים ישבע אבא שאול אומר חילוף הדברים אין להוכיח דחייב בפשיעה די"ל דהשבועה לא הויא שלא פשע אלא שלא עכב כלום משלהם משום דמורי היתירא דטרח קמייהו וי"ל דודאי אפוטרופוס חייב בפשיעה כדמשמע הכא ולא ממנע כיון שהחזיקוהו בנאמן אבל התם שלא מנוהו לצורך היתומים אלא לתקנת העולם שלא יזוקו משורם התם דוקא חיישינן דלמא ממנעי והכי איתא בירושלמי פרק הנזקין דקאמר אתיא דר' יוחנן כרבנן בתמיה פירוש כרבנן דאמרי מנוהו ב"ד לא ישבע אפילו סבר כאבא שאול בעי ההוא בר נש מיתן בגין דמתקרי מהימן פי' רוצה ליתן אם יפשע ולא ימנע כיון שנקרא נאמן אבל הכא שלא הועמד אלא לתקנת העולם חיישינן דלמא ממנע אתיא דרבי יוסי בר חנינא כאבא שאול בתמיה אפילו סבר כרבנן אדם מבריח עצמו מן השבועה ואין מבריח עצמו מן התשלומין פירוש כשיודע שפשע רוצה לשלם אבל אם נאבד אינו חפץ לשבע שלא פשע דא"כ חושדין אותו: הכא בספסירא דזבן מהכא וזבן להכא . ומספקא ליה בהא דינא אליבא דר' יוסי דאמר תחזור פרה לבעלים הראשונים אלמא משכיר במקום שוכר קאי ואית ליה דינא בהדי שואל והכא נמי ספסירא במקום יתמי קאי ואית ליה דינא בהדי בקרא כאילו הוי שומר שלו או דלמא לא דמי דהתם ודאי קאי משכיר במקום שוכר דשוכר שייך בגוף הפרה שהרי שכרה אבל גבי יתמי כיון דמקח טעות הוא אין להם בגוף השור מאומה איך יעמוד הספסירא במקומם ומיהו אי לאו דטעין בקרא אנא בהדי תוראי אוקימתיה הוה פשיטא ליה דמיחייב בקרא אע"ג דמקח טעות הוא ולית ליה דינא בהדי ספסירא כיון דפשע חייב דספסירא תובע ליתמי שורו שמת בפשיעה והם שומרים חנם עליו והיתומים יחזרו על הבקרא שיפטרם מן הספסירא כי פושע הוא: דמי בשר בזול . פרש"י הטיל פשרה ביניהם ורבינו תם פירש דדין גמור הוא דאם היה מודיעו היה הספסירא שוחטו מיד ומוכרו בזול ולא היה יכול להשהותו עד יום השוק שהיה מת קודם: מי אמר לי מהאי רמי מהאי לא תרמי . ואם תאמר דבפ' התקבל (גיטין דף סה: ושם ד"ה הא) תני חדא ערב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרות עירובו עירוב ותניא אידך אין עירובו עירוב כאן בשלו כאן בשל חבירו וקמפרש דשלו הוי קפידא ואע"ג דלא אמר ליה מהא לא תערב ויש לומר דבשני מינין הוי קפידא אע"ג דלא א"ל מהאי לא תערב וגבי הבא לי מן החלון והביא מן הדלוסקמא (מעילה כא.) דשליח מעל אע"ג דמין אחד הוא התם מיירי שלא היו במקום אחד והכא מיירי שהיו בבית אחד ולא היה לו לידע שאמר דוקא מהאי רמי: בכיסי . פרש"י שהיה הכשות מלא קוצים ולא השביח בשכר כ"א מעט וא"ת פשיטא שלא יתן יותר אלא כמו ששוה להטיל בשכר וי"ל דאע"פ שהיו שוים יותר למאכל בהמה לא ישלם אלא מה ששוה לשכר דראוין הם לבהמה כדאמר בהמוציא [יין] (שבת דף עז:) דגמלא זוטרא גנובתיה משום דאכלה כיסי כי היכי דלא לישתרבו בה ור"ח פירש כיסי הוא שם כשות שצריך ריכוך ובלא ריכוך אין שוה להטיל בשכר ולכך לא היה שכר טוב וקמ"ל שלא ישלם אלא כמו ששוה השכר אע"פ שהיו שוים הרבה יותר שבדבר מועט היה נעשה הריכוך:
Bava Metzia 42b - Mishnah translated into english
With regard to anyone who deposits an item with another, it is with the awareness that at times, the bailee’s wife and his children will safeguard the item that he deposits it. Therefore, I was within my rights to give the deposit to my mother.
Let us say to his mother: Go and pay. She can say: My son did not tell me that the money is not his so that I should bury it, which is the optimal method to safeguard money.
Let us say to the bailee: Why did you not say to her that the money is not yours? He can say: All the more so that my omission of this information was preferable, as when I say to her that the money is mine, she is even more careful with it.
Rather, Rava said: The bailee takes an oath that he gave the money to his mother, and his mother takes an oath that she placed the money in the chest and it was stolen, and the bailee is exempt from payment.
The Gemara relates: There was a certain steward who acted on behalf of orphans, who purchased an ox for the orphans and passed it to the cowherd. This ox did not have molars and other teeth with which to eat, and the ox died because it was unable to eat the standard food of oxen. Rami bar Ḥama said: How should judges rule in this case?
Let them say to the steward: Go pay for the dead ox. But he can say: I gave it to the cowherd with the expectation that he would care for it.
Let us say to the cowherd: Go pay for the dead ox. He can say: I placed the ox with other oxen and I threw food before it. We did not know that it did not eat.
The Gemara asks: After all, the cowherd is a paid bailee of the orphans. Therefore, he was required to examine the situation and ascertain if the ox was eating. The Gemara answers: If there was loss for the orphans, indeed, the cowherd would be liable to pay. And with what are we dealing here? It is a case where there is no loss incurred by the orphans, as they found the previous owner of the ox, who sold it to them, and the orphans took their money back from him after discovering that the ox had this deficiency.
The Gemara asks: Rather, who then claims compensation from the cowherd? The previous owner of the ox claims compensation from the steward: He should have informed us that the ox was not eating. The Gemara answers: What would we inform the previous owner? He knows that it is a mistaken transaction, as he would be aware that the ox had no teeth. The Gemara explains: This is a case with regard to a trader who buys from here and sells to there and does not know the condition of the ox. Therefore, the trader takes an oath that he did not know about the ox’s defect, and the cowherd pays the value of the meat of the ox based on the cheapest price available in the market.
The Gemara relates: There was a certain man who deposited hops, used in the production of beer, with another. The bailee himself had a pile of hops. The bailee said to his brewer: Cast hops in the beer from this pile. The brewer went and cast from the other pile, the pile of the one who deposited the hops, into the beer. Rav Amram said: How should judges rule in this case?
Let us say to the bailee: Go pay. But he can say: I said to him, i.e., the brewer: Cast hops from this pile, and I am not at fault.
Let us say to the brewer: Go pay. He can say: The bailee did not say to me: Cast hops from this pile and do not cast hops from that pile. I thought he was merely giving advice, and I did not know that he was insistent that I refrain from using the other hops.
The Gemara comments: And if the hops of the bailee were closer to where he and the brewer were located than those that were deposited with him, the bailee should be liable. As, if the brewer delayed bringing the hops for the period of time that it would take to bring the bailee hops from his own pile and he did not yet bring them to him, it is assumed that the bailee understood that the brewer had gone to bring the more distant, deposited, hops. By not objecting, the bailee revealed that he was amenable to brewing the beer from the deposited hops. The Gemara answers: This is a case where he did not delay bringing the hops, or alternatively, the two piles were equidistant from him.
The Gemara asks: Ultimately, what loss is there? But doesn’t the bailee profit in this case? Let the bailee give the owner beer equal to the value of the hops that he took from the deposit and no one loses. Rav Sama, son of Rava, said: The Gemara is referring to a case where the beer ferments and becomes vinegar. Therefore, it is impossible to take the value of the hops from the beer. Rav Ashi said: It is referring to a case where the hops were mixed with thorns and did not enhance the beer.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.