Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Yaakov ben Myriam
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Chemouel Eliezer ben Batcheva
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Nissim ben Barukh Malka
Bava Metzia 41b : Youtube
Daf TubeYoutube
1 video class :
Bava Metzia Page 41b
Bava Metzia 41b - Guemara
ואני אומר אינה משונה ומאי משונה לא תאמר שליחות יד בשומר שכר ותיתי משומר חנם ומה שומר חנם שפטור בגנבה ואבדה שלח בה יד חייב שומר שכר שחייב בגנבה ואבידה לא כל שכן למאי הלכתא כתבינהו רחמנא לומר לך שליחות יד אינה צריכה חסרון ואני אומר אינה משונה כר' אלעזר דאמר דא ודא אחת היא מאי דא ודא אחת משום דאיכא למפרך מה לשומר חנם שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב ומאן דלא פריך סבר קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה רבא אמר לא תאמר שליחות יד לא בשומר חנם ולא בשומר שכר ותיתי משואל ומה שואל דלדעת בעלים קא עביד שלח בה יד חייב שומר חנם ושומר שכר לא כל שכן למה נאמר חדא לומר לך שליחות יד אין צריכה חסרון ואידך שלא תאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה שואל בבעלים פטור אף שומר חנם ושומר שכר בבעלים פטור ולמאן דאמר שליחות יד צריכה חסרון הני תרתי שליחות יד למה לי חדא שלא תאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון ואידך לכדתניא (שמות כב, ז) ונקרב בעל הבית אל האלהים לשבועה אתה אומר לשבועה או אינו אלא לדין נאמרה שליחות יד למטה ונאמרה שליחות יד למעלה מה להלן לשבועה אף כאן לשבועה
Comments from Rashi on Masechet Bava Metzia Page 41b
ואני אומר . ר' יוחנן פליג אדרבי יוסי בן נהוראי רביה ואמר אף היא לצורך נאמרה ולוי ס"ל כרבי יוסי בן נהוראי למידרש מיניה דאין צריכה חסרון דאי מקרא קמא לא תיסק אדעתין לחיוביה עד דמחסר ליה: בשומר חנם נאמר ונקרב בעל הבית וגו' בשומר שכר כתיב שבועת ה' תהיה וגו' ואמרינן בהשואל (לקמן בבא מציעא דף צד:) פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם שניה בשומר שכר וכתיב בתרוייהו אם לא שלח הא אם שלח נתחייב בדברים שהוא פטור עליהם כגון שומר חנם בין בגנבה בין באונסין דמדשלח בה יד קנאה וקמה ברשותו ושומר שכר פטור במת או נשבר או נשבה דהיינו אונסין: שומר חנם שפטור . כל זמן שלא שלח בה יד כדכתיב אם לא ימצא הגנב ונקרב בעה"ב דנשבע שלא שלח בה יד ולא פשע בשמירתו ופטור כדאמרינן לקמן בשמעתין דהאי ונקרב שבועה הוא: שומר שכר שחייב בגנבה ואבדה . דפרשה שניה בו נאמרה וכתיב בה אם גנב יגנב כו': לא כ"ש . שאם שלח בה יד חייב באונסין: דא ודא אחת היא . כמשמעה של זו כך משמעה של זו לפי ששתיהן הוצרכו ואין כאן מקרא יתר: מאי דא ודא אחת היא . למה שתיהן שוות הלא לא הוצרכה השניה: שומר חנם שפוטר עצמו בטענת גנב . כלומר גנב גנבה ממני ובאו עדים שהיא אצלו משלם תשלומי כפל דכתיב אם לא ימצא הגנב וגו' ודרשינן בבבא קמא (דף סג:) אם לא ימצא כמה שאמר אלא שהוא עצמו גנבו מה כתיב אחריו אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים אבל שומר שכר אינו משלם כפל שאם טען נגנבה משלם קרן שהרי הוא חייב בגניבה וטענה אחרת אינה מביאה אותו לידי כפל: קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה . חמור שומר שכר שחייב בקרן עד שלא נשבע לשקר במקום ששומר חנם פטור דהיינו גניבה ואבידה משומר חנם שמשלם כפל ומדה זו אינה אלא לאחר שנשבע לשקר שנגנבה ובאו עדים שהוא גנבה דכי אתרבי כפל בטוען טענת גנב לאחר שבועה אתרבי כדלקמן בשמעתין: רבא אמר . אפילו לרבי אלעזר נמי אתיא דלא תימא כו': ותיתי משואל . שחייבו הכתוב באונסין בשביל שכל הנאה שלו ושולח יד נמי כל הנאה שלו: (ומה שואל) שלדעת בעלים . שלח בה יד לעשות מלאכתו חייב באונסין: שומר חנם ושומר שכר . השולחין יד שעושין מלאכתן שלא לדעת בעלים לא כ"ש דחייב שוב באונסיה: למה נאמרה . בשתיהן: חדא לומר לך שליחות יד אינה צריכה חסרון: ואידך . האמורה בשומר שכר: שלא תאמר דיו לבא כו' . אם לא נאמרה בשאר שומרין ולמדה משואל הייתי אומר דיו לשליחות יד דשומרין שבא מדין שואל להיות כנדון: מה שואל . אם בעליו עמו כתיב לא ישלם אונסין אף שומרין ששלחו יד אם בעליו עמו יפטר כתב קרא יתירא לחייבו אפילו בבעלים וגלי רחמנא בחדא והא הדין בכולהו: לשבועה . והכי קאמר אם לא ימצא כמה שאמר שנגנבה אלא הוא גנבה והוא כבר נקרב אל הדיינין לשבועה ונשבע לשקר ואח"כ באו עדים אשר ירשיעון הדיינין ישלם כפל: אתה אומר . קריבה לשבועה או אינו אלא קריבה לדין שמשעה שטען בב"ד נגנבה אע"פ שלא נשבע ישלם כפל אם באו עדים: נאמר שליחות יד למטה . אצל שומר שכר שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח: ונאמר שליחות יד למעלה . ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח: אף כאן לשבועה . למדנו שאין משלמין כפל ע"י טענת גנב אלא לאחר שבועה וגם למדנו שנפטר מגנבה ואבדה בשבועה:
Comments from Tosafot - Bava Metzia 41b
לומר לך שליחות יד אינה צריכה חסרון . וא"ת התינח שומר שכר דאייתר קרא להכי אלא בשומר חנם מנ"ל אי משומר שכר מה לשומר שכר שכן חייב בגנבה ואבדה וי"ל כיון דשליחות יד חייב בתרוייהו אין זה אלא גילוי מילתא למילף דין של זה בזה: קרנא בלא שבועה . וא"ת ורבי יוחנן ור' אלעזר דלית להו הך סברא מנ"ל דפ' ראשונה בשומר חנם ושניה בשומר שכר דבריש השואל (לקמן בבא מציעא דף צד:) לא קים לן אלא מהך סברא דקרנא עדיפא ופי' רבינו שמואל דמסברא ידעינן דבפרשה ראשונה כתיב כסף או כלים ורגילות הוא לשמרם בחנם דליכא בהו טרחא ובפרשה שניה כתיב בהמה דאיכא טרחא ורגילות לשמרה בשכר אי נמי דלכ"ע אית להו דקרנא עדיפא מכפילא בשבועה ומ"מ סבירא להו לר' יוחנן ולרבי אלעזר דאין ללמוד שומר שכר משומר חנם הקל כיון שיש בו חומרא שמשלם כפל מה שאין כן בשומר שכר ואע"ג דשומר שכר ודאי חמור שחייב בגנבה ואבדה ומאן דלא פריך סבר דמכפל אפילו פירכא לא עבדינן משום דמה דמשלם כפל הוא מחמת קולא שהוא פוטר עצמו בגנבה כדמפרש בריש מכלתין (דף ד. ושם) גבי תורת הזמה לא פריך והשתא אתי שפיר הא דריש השואל (לקמן בבא מציעא דף צה.) גבי הא דגמר גנבה בשואל מק"ו דשומר שכר דפטור באונס וחייב בגנבה ואבדה שואל לא כל שכן ופריך מה לשומר שכר דחייב בכפל בטוען טענת לסטים מזויין] והשתא תימה לפי מה דסבר דכפל הוי חומרא מאי פריך אדרבה כיון שהוא חמור הוה לו ליפטר מגנבה כדי שיתחייב כפל וע"ק ברייתא גופה שואל שחייב בשבורה ומתה כו' אדרבה היא הנותנת דמפני שהוא חמור פטר בו הגנבה כדי לחייבו בכפל ולפי מה דפרישית אתי שפיר וא"ת לר' יוחנן דסבר הכא דמכפל עבדינן פירכא וגם סבר רב יוסף בפרק הכונס (ב"ק דף נז. ושם) גבי שומר אבדה לר' יוחנן דלסטים מזויין גנב הוא אם כן גנבה ואבדה בשואל מנ"ל דכי פריך בהשואל מה לשומר שכר שכן משלם כפל בלסטים מזויין ומשני לסטים מזויין גזלן הוא איבעית אימא קרנא בלא שבועה עדיפא וי"ל דלר' יוחנן נפקא ליה מוכי ישאל וי"ו מוסיף על ענין ראשון וכה"ג יליף התם לעניין פטור בבעלים ואע"ג דרבי יוסי ברבי נהוראי הוא תנא וסבר דקרנא עדיפא וכן ברייתא דהשואל (לקמן בבא מציעא דף צה.) סבר דקרנא עדיפא או לסטים מזויין גזלן הוא ור' יוחנן פליג בתרוייהו הא לא קשיא דר' יוחנן סבר כתנא דהכונס (ב"ק דף נז:) דקאמר לא אם אמרת בשומר חנם שכן משלם כפל לכך שלח בה יד חייב דקאי אמילתיה דרבי יוסי בר' נהוראי: רבא אמר לא תימא שליחות יד כו' . פרש"י דסבר אפילו כרבי אלעזר ואין להקשות לפירושו הא דקאמר ואידך שלא תאמר דיו והא תרוייהו צריכי לאינה צריכה חסרון לר' אלעזר דהא לא יליף שומר שכר משומר חנם דהא בתר הכי פריך ולמ"ד [שליחות יד] צריכה חסרון תרתי למה לי ולדידיה לא ילפינן חד מחבריה אפילו הכי לא מוקמינן תרוייהו לדיו והיינו משום כדפ"ל דכיון דשליחות יד חייב בתרוייהו גלוי מלתא בעלמא למילף דין של זה בזה ועוד יש לומר דרבא בא לפרש דהא דאמר ר"א דא ודא אחת היא לא ששניהם צריכי לגופייהו כדאמרינן אלא ששניהם מיותרין דגמר להו משואל וסבר רבא קרנא עדיפא ושפיר גמר שומר שכר משומר חנם לכולי עלמא זה מזה מיהו ברייתא דהכונס (שם) סברה דלא ילפינן זה מזה דקתני לא אם אמרת בשומר חנם כו': חדא לומר [לך שליחות יד] אין צריכה חסרון . וא"ת ונילף משואל דאינה צריכה חסרון דמשעת משיכה חייב באונסיה אע"ג דלא נשתמש כדאמר בפ' השואל (לקמן בבא מציעא דף צט.) גבי שואל קורדום מחבירו כ"ש שומרין שמושכין להשתמש שלא מדעת בעלים שחייבים וי"ל בשואל דין הוא כיון דמושך לדעת בעלים חשיב כאילו נשתמש בה דלדעת כן שאלה ולאו לאוקמה בכילתא אבל שלא לדעת אינו חשיב כאילו כבר נשתמש בשביל משיכה לבדה לכך לא ילפינן משואל אלא משיכה שיש בה חסרון: חדא לדיו וחדא לכדתניא . ולמ"ד נמי אינה צריכה חסרון דצריכי תרוייהו יליף שפיר ג"ש לכדתניא לפי שיש כל כך תיבות בזה כמו בזה אם לא שלח ידו במלאכת רעהו:
Bava Metzia 41b - Mishnah translated into english
Rabbi Yoḥanan continues: And I say that misappropriation by a paid bailee is not different.
The Gemara elaborates: And what is meant by: Misappropriation that is stated with regard to a paid bailee is different from misappropriation that is stated with regard to an unpaid bailee? As one could claim: Let misappropriation not be stated with regard to a paid bailee, and derive it from misappropriation with regard to an unpaid bailee by means of an a fortiori inference: And if an unpaid bailee, who is exempt in cases where he claims theft and loss, misappropriated the deposit, he is liable to pay, then a paid bailee, who is liable in cases where he claims theft and loss, all the more so is it not clear that he is liable if he misappropriated the deposit? With regard to what halakha did the Merciful One write misappropriation in the case of a paid bailee? It is to say to you: Misappropriation does not require loss; intent to misappropriate is enough to render him liable to pay.
Rabbi Yoḥanan stated: And I say that it is not different, in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who says: This case and that case are one. The Gemara elaborates: What is the meaning of: This and that are one? It means that it was necessary to teach misappropriation in both cases due to the fact that it can be refuted by an a fortiori inference: What is notable about an unpaid bailee? He is notable in that he pays the double payment when he falsely states the claim that a thief stole the deposit. A paid bailee reimburses the owner only for the cost of the deposit in that case. The legal status of the paid bailee is not consistently more stringent than that of an unpaid bailee, and therefore no a fortiori inference is possible.
The Gemara comments: And the one who does not refute the a fortiori inference holds: The absolute requirement to pay the principal even without having taken a false oath is more stringent than the requirement to pay the double payment that is effected only with the bailee taking a false oath. In his opinion, the legal status of the paid bailee is consistently more stringent than that of an unpaid bailee, and therefore an a fortiori inference is possible.
Rava says: The verse should not state misappropriation, neither with regard to an unpaid bailee nor with regard to a paid bailee, and one can derive it by means of an a fortiori inference from misappropriation with regard to a borrower: And if a borrower, who utilizes the deposit with the knowledge of the owner, misappropriated the deposit, he is liable to pay, then with regard to an unpaid bailee and a paid bailee, who may not utilize the deposit at all, all the more so is it not clear that they are liable to pay if they misappropriate the deposit?
Why, then, is the halakha of misappropriation stated in the cases of the unpaid and paid bailees? One mention is to say to you: Misappropriation does not require loss. And the other mention is so that you will not say: With regard to this a fortiori inference, there is a principle: It is sufficient for the conclusion inferred from an a fortiori inference to be like the source of the inference, and thereby conclude: Just as a borrower who is in partnership with the owner is exempt, so too, an unpaid bailee and a paid bailee who are in partnership with the owner are exempt. Consequently, it was necessary for the verse to mention the halakha of misappropriation with regard to both the paid and unpaid bailee.
The Gemara asks: And according to the one who says: Misappropriation requires a loss, why do I need these two mentions of misappropriation? The Gemara explains: One mention is so that you will not say with regard to this a fortiori inference the principle: It is sufficient for the conclusion that emerges from an a fortiori inference to be like its source.
And the other mention is for that which is taught in a baraita. It is written: “And the master of the house shall approach the judges to determine whether he misappropriated his neighbor’s goods” (Exodus 22:7). This is stated with regard to an oath. Do you say that it is stated with regard to an oath, or is it stated only with regard to judgment? Misappropriation is stated below, in a later verse in the chapter: “Whether he misappropriated his neighbor’s goods” (Exodus 22:10), and misappropriation is stated above, in an earlier verse in the chapter: “Whether he misappropriated his neighbor’s goods” (Exodus 22:7). Just as below it is stated explicitly with regard to an oath: “The oath of the Lord shall be between them both to determine whether he misappropriated his neighbor’s goods” (Exodus 22:10), so too here, it is stated with regard to an oath and not merely for judgment.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.