Tractate Kilayim - Chapter 1 - Mishnah 1
Tractate Kilayim - Chapter 1 - Mishnah 1
הַחִטִּים וְהַזּוּנִין אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה. הַשְּׂעֹרִים וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, הַכֻּסְּמִין וְהַשִּׁיפוֹן, הַפּוֹל וְהַסַּפִּיר, הַפֻּרְקְדָן וְהַטֹּפֵחַ, וּפוֹל הַלָּבָן וְהַשְּׁעוּעִים, אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה:
Comments from Bartenura on Masechet Kilayim - Chapter 1 - Mishnah 1
החטין והזונין. קורין לו בערבי זיוא״ן:
אינן כלאים זה בזה. לפי שכשהשחיתו דור המבול את דרכם היתה הארץ גם היא מזנה את פירותיה והיו זורעים חטים ומוציאה זונין, הלכך לא הוי כלאים עם החטים. אבל עם שאר מיני תבואה הוי כלאים, ואף על גב דלא חזי למאכל אדם מכל מקום כיון שמוליכים אותו ממקום למקום למאכל יונים הוו כלאים:
השעורים ושבולת שועל. כל השנוים במשנה זוג זוג אינם כלאים זה בזה, אחד מזוג זה וא׳ מזוג זה הם כלאים זה בזה. והא דאמרינן במנחות [דף ט.] הכוסמין מין חטים ושיפון מין שעורים, הני מילי לענין חלה שמצטרפין זה עם זה לשיעור חלה אבל לענין כלאים הוו כלאים זה בזה:
ושבולת שועל. שעורים מדבריים ובלע״ז אוינ״א:
כוסמין. בל׳ לע״ז אספילט״א:
שיפון. בלע״ז סיגל״א. ומשום דכוסמין ושיפון דמו להדדי אינם כלאים זה בזה:
והספיר. יש אומרים ציצרקל״א בלע״ז. ורמב״ם פי׳ שקורין לו בערבי מא״ש:
הפורקדן. רמב״ם פירש שהוא זרע דק שקורין לו בערבי גילבא״ן:
וטופח. הוא קטנית שגרגריו עגולים לבנים וקורין לו קורטמא״ן. ואני שמעתי שטופח הוא שקורין לו גילבאן:
והשעועית. קורין לה בערבי לוביא״ה:
אינם כלאים זה בזה. אם זרע כל אחד עם בן זוגו:
Comments from Tosefot Yom Tov on Masechet Kilayim - Chapter 1 - Mishnah 1
החטים והזונין אינן כלאים זה בזה. כדי להורות ששנויים זוגות זוגות להכי הפסיק בזוג קמא ותני עלה אינן כלאים זה בזה:
והזונין. כ' הר"ב ואע"ג דלא חזי למאכל אדם מכל מקום כיון שמוליכים אותם ממקום למקום וכו' דאי לאו הכי לא היו אוסרין אלא באותו מקום לבד כחכמים דסוף פרק ה לענין קוצים בכרם והכי מפרש בירושלמי:
אינם כלאים זה בזה. כתב הר"ב והא דאמרינן במנחות (פרק עשירי משנה ז) הכוסמין וכו' הני מילי לענין חלה וכו'. עיין שם בפירוש הר"ב וכן עיין בפרק ד ממסכת חלה (מ"ב):
ושבולת שועל. כתב הר"ב בלע"ז אוינ"א. ושבולת שלה עשוי כזנב שועל. רש"י פרק כל שעה (פסחים דף לה:)
וטופח. עיין בפירוש הר"ב במשנה ג פרק ה דפאה:
[* והשעועים. בירושלמי הגירסא והשעועית בתי"ו ושם בגמ' כיני מתניתא הלבן והשעועית. א"ר יונה למה נקרא שמה שעועית שהיא משעשעת את הלב ומהלכת את בני מעים. ופי' הר"ש כלומר שמטמטמת (את) הלב ומשלשלת מל' ועיניו השע (ישעיהו ו׳:י׳) וטח את הבית (ויקרא י״ד:מ״ב) תרגום ושוע]: