Tractate Zavim - Chapter 3 - Mishnah 2

Tractate Zavim - Chapter 3 - Mishnah 2

מְגִיפִין אוֹ פוֹתְחִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיְּהֵא זֶה מֵגִיף וְזֶה פוֹתֵחַ. מַעֲלִין זֶה אֶת זֶה מִן הַבּוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיְּהֵא הַטָּהוֹר מַעֲלֶה אֶת הַטָּמֵא. מַפְשִׁילִין בַּחֲבָלִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה זֶה מוֹשֵׁךְ הֵילֵךְ וְזֶה מוֹשֵׁךְ הֵילֵךְ. אוֹרְגִים, בֵּין בְּעוֹמְדִין בֵּין בְּיוֹשְׁבִין אוֹ טוֹחֲנִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר בְּכֻלָּן, חוּץ מִן הַטּוֹחֲנִין בְּרֵחַיִם שֶׁל יָד. פּוֹרְקִין מִן הַחֲמוֹר אוֹ טוֹעֲנִין, בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָם כָּבֵד, טְמֵאִין. בִּזְמַן שֶׁמַּשָׂאָם קַל, טְהוֹרִין. וְכֻלָּן טְהוֹרִין לִבְנֵי הַכְּנֶסֶת וּטְמֵאִין לַתְּרוּמָה:

Comments from Bartenura on Masechet Zavim - Chapter 3 - Mishnah 2

מגיפין סוגרים את הדלת או פותחים. אותו יחדיו הזב והטהור:

עד שיהא זה מגיף. לעולם אין כאן טומאה, עד שיהא זה מושך לפתוח וזה מושך לסגור, שאין מניחים זה לזה:

עד שיהא הטהור מעלה את הטמא. ואז בגדי הטהור טמאים מדרס, שכובד הטמא על הטהור ונשען עליו, ובגדיו של טהור טמאים מדרס. אל טמא מעלה את הטהור, אין משענת הטמא על הטהור, ואין בגדיו של טהור טמאים מדרס. ואין הלכה כר׳ יהודה:

מפשילין בחבלין. הזב והטהור יחדיו גודלים בחבלים. ואפילו שניהם מצד אחד:

זה מושך הילך וזה מושך הילך. זה עומד למזרח ומושך אליו, וזה עומד למערב ומושך אליו:

בין בעומדים. יש דברים נארגים מעומד, ויש מיושב. והטמא והטהור אורגים ביחד. או טוחנים:

ר׳ שמעון מטהר בכולן. ואין הלכה כר׳ שמעון:

בזמן שמשאן כבד טמאים. דשמא מתוך כובד המשא נשען הזב על הטהור ונמצא טהור מסיטו, או טהור ניסט עליו:

וכולן. אפילו משאן כבד:

טהורים לבני הכנסת. כלומר לאוכלים חוליהן בטהרה, שאין זה היסט גמור וכל שכן שספק הוא:

וטמאין לתרומה. מדרבנן ואפילו בספק:

Comments from Tosefot Yom Tov on Masechet Zavim - Chapter 3 - Mishnah 2

מגיפין או פותחים. פי' בין שהזב והטהור סוגרים הדלת. בין שהם פותחים. טמא. דא"א שלא יהו נתלין זה על זה קצת. מהר"ם:

*[רבי יהודה אומר עד שיהא הטהור כו'. פי' הר"ב ואז בגדי הטהור כו' כדמחלק בפירושו ס"פ וכבר הזכרתיו במשנה דלעיל:

בין בעומדים כו'. פי' הר"ב יש דברים כו' ועיין מ"ש בפ"ב דנגעים משנה ד']:

בזמן שמשאן כבד. כתב הר"ב דשמא מתוך כובד כו' ונמצא טהור מסיטו או טהור ניסט עליו ואין טומאתן שוה כדפרישית לעיל:

וכלן טהורים לבני הכנסת. ול' הר"ב שאין זה היסט גמור וכ"ש שספק הוא וכן ל' הר"ש ול' מהר"ם. ועוד שספק הוא. ע"כ. אבל ראיתי בפרש"י בפ"ק דנדה דף ז' שכתב ג"כ וכ"ש כו' והואיל ואינו אלא ספק לפיכך אין שורפין את התרומה. הראב"ד בפ"ט מה' משכב (הלכה ד'):