Tractate Oholot - Chapter 10 - Mishnah 7

הָיְתָהּ נְתוּנָה בְצַד הָאַסְקֻפָּה שֶׁאִם תַּעֲלֶה הִיא נוֹגַעַת בַּמַּשְׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בַבַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת טָמֵא, תּוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר. בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא. שֶׁאִם תַּעֲלֶה אֵינָהּ נוֹגַעַת בַּשְּׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח, אוֹ מֻדְבֶּקֶת בַּשְּׁקוֹף, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, אֵין טָמֵא אֶלָּא תַחְתֶּיהָ:

היתה נתונה. אקדירה קאי:

בצד האמקופה. שהיתה מונחת על האסקופה מבחוץ ומשוכה לפנים כל כך שאם תעלה יש ממנה טפח תחת המשקוף. וכגון שהקדירה רחבה מלמטה הרבה וצרה מלמעלה כלפי פיה, דכי קיימא טפח תחת המשקוף עדיין כל פיה לחוץ:

טומאה תחתיה. ברצוצה איירי:

בוקעת ועולה. והבית טהור. וכגון שהטומאה מן המשקוף ולחוץ, דאי בטפח המשוך לפנים היה הבית טמא:

תחתיה והבית טמא. כיון דאיכא טפח ממנה לפנים שמביא את הטומאה לבית:

תוכה וגבה טהור. דנצולת עם דופן הבית:

הכל טמא. דנטמאה הקדירה ואינה חוצצת, ורואין את הטומאה כאילו היא תחתיה והבית טמא:

או מודבקת. שאין הקדירה תחת המשקוף כלל אלא למעלה דבוקה בצד המשקוף, ואין רוחב דביקתה טפח:

אין טמא אלא תחתיה. כיון דליכא טפח תחת המשקוף אין מביא טומאה לבית, והבית ותוכה וגבה הכל טהור:

תוכה וגבה טהור. פי' הר"ב דנצולת עם דפנות אהלים. וכן הוא בתוספתא. והביאה הר"ש. וגם בכאן יש לדקדק דלא דמי לדפנות אהלים דמשנה ו וז דפ"ה. ובנא"י [ברמב"ם] מצאתי תוכה וגבה טהור. דמצלת עם דפנות אהלים כדתנן לעיל בכפישה שהיא ע"ג יתדות מבחוץ. שמצלת בשאינה מופלגת מן הכתלים טפח. ע"כ. ותמיהני. דהתם מפרש שפי הכלי סמוך ודבוק לכותל האהל וכבר כתבתי לעיל בזה על הכ"מ [ד"ה קורה]:

או מודבקת. לשון הר"ב שאין הקדרה תחת המשקוף כלל אלא למעלה דבוקה כו'. ולשון הר"ש או מודבקת שאין הקדרה למטה. אלא למעלה דבוקה בצד השקוף ואין מקום דביקתה טפח. ע"כ. וזה דבר זר. והרמב"ם בפירושו שהעתיק הכ"מ. וכן מצאתי בנא"י. מפרש שהקדרה לא תהי' כנגדה מתחת המשקוף. שאם הי' מעלה אותה ידבק צדה בצד המשקוף מבחוץ. ע"כ. אבל לפי' זה קשה דהוה זו ואצ"ל זו. וצ"ע. ומיהו אף לפירוש הר"ש יש להקשות דלמאי נ"מ קתני כלל או מודבקת לשקוף ואינה פותח טפח. דמהיכי תיתי דתיהוי עדיפא. מכשתעלה ואין בה פותח טפח. וראיתי למהר"ם שכתב וז"ל או מודבקת לשקוף. תימה לי דזו ואצ"ל זו קתני כיון דתנן ואינה נוגעת בשקוף פותח טפח. כ"ש מודבקת בעלמא שאין ממנה תחת השקוף כלום. ע"כ. נראה מזה. שבדברי הר"ש שהי' לפניו לא היה כתוב. ואין מקום דביקתה טפח. ומ"מ קשיא מה שהקשיתי אני. אבל בתירוצו של מהר"ם מתישב ג"כ. שכתב וי"ל סד"א ה"מ כשיש ממנה תחת השקוף ואין ממנה פותח טפח תחת השקוף. אינה מביאה הטומאה לבית מאהל עראי לאהל קבע. אבל היכא שאם תעלה מודבקת לשקוף ונראה כמוסיף עליו. וסד"א הוי כמו מחובר לשקוף והכל אהל אחד ומביא הטומאה לבית. קמ"ל דלא ע"כ. ומלשון שאם תעלה משמע שמפרש כפירוש הרמב"ם: