Tractate Shevuot - Chapter 1 - Mishnah 3

אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף, שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַחוּץ וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כט) מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים, עַל מַה שֶּׁזֶּה מְכַפֵּר, זֶה מְכַפֵּר. מַה הַפְּנִימִי אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְדִיעָה, אַף הַחִיצוֹן אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְדִיעָה:

אין בה ידיעה בתחלה. שלא ידע בטומאה זו מימיו, זה לא בא לכלל קרבן עוד לעולם. שהרי אין קרבן בא אלא על שיש בו ידיעה בתחלה:

שעיר הנעשה בחוץ. הקרב במזבח החיצון במוספין של יוה״כ: ויום הכיפורים עצמו מכפר עם השעיר:

שנאמר. בשעיר הנעשה בחוץ (במדבר כ״ט:י״א) שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפורים, וחטאת הכפורים הוא השעיר הנעשה בפנים, והקישן הכתוב, ללמדך שעל מה שזה מכפר זה מכפר. מה פנימי אינו בא אלא על דבר שיש בו ידיעה, ומאי ניהו ידיעה, בתחלה, כדילפינן מקרא דכתיב לכל חטאתם, דמשמע לאותם שיבואו לכלל חטאת כשתהיה להם ידיעה בסוף, ואי אפשר לבא לכלל חטאת אא״כ היתה לו ידיעה בתחלה, אף שעיר הנעשה בחוץ אינו מכפר אלא על שיש בו ידיעה, ומאי ניהו, ידיעה בסוף ולא בתחלה דלא אתיא לכלל קרבן, ומכפר זה כפרה גמורה בלא תליה:

אין בה ידיעה בתחלה. לשון הר"ב שלא ידע בטומאה זו מימיו וכן לשון רש"י. ולמסקנא דגמ' שכתבתי בריש מתני' דלעיל לא משכחת אלא בתנוק שנשבה לבין הנכרים וכן פירש הרמב"ם. ולישנא דבטומאה זו לא משמע הכי. ואע"ג דהכא יש ליישב פירש"י דמפרש במשנה דלא כמסקנת הגמ' כי כך דרכו כמ"ש בהרבה מקומות. ומהן במשנה ג' פ"ט דיבמות [ד"ה ולא מזונות]. אבל בריש פ"ב דכבר עלתה המסקנא ליכא לתרוצי בהכי ושם אעתיק ל' התוס' בזה:

שנאמר מלבד חטאת הבכורים. כתב הר"ב והקישן הכתוב. עמ"ש בזה במשנה ג' פ"ז דיומא [ד"ה עם תמיד]. ומ"ש הר"ב ללמדך כו' מה פנימי וכו' אף שעיר שנעשה בחוץ אינו מכפר אלא על מה שיש בה ידיעה וכו'. וא"ת כיון שהוקשו א"כ יכפר פנימי אדידיה ואדחיצון. ונפקא מיניה דהיכא דלא עבד חיצון דלא היה להם שעירים ככל הצורך. ומשני בגמ' אמר קרא אחת. כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות. ונכפר חיצון אדידיה ואדפנימי ואע"ג דאי אפשר שיביא חיצון ולא פנימי. דפנימי מיקרב ברישא. נפקא מיניה לטומאה דאירע בין זה לזה אמר קרא אחת בשנה. כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה: