Tractate Sanhedrin - Chapter 6 - Mishnah - 2

Tractate Sanhedrin - Chapter 6 - Mishnah 2

הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ הִתְוַדֵּה, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין, שֶׁכָּל הַמִּתְוַדֶּה יֶשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְעָכָן שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ, בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְגוֹ' וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְגוֹ' (יהושע ז). וּמִנַּיִן שֶׁכִּפֶּר לוֹ וִדּוּיוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה. הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר, וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ, אֱמֹר תְּהֵא מִיתָתִי כַפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתָי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְזֻמָּם, אוֹמֵר תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי חוּץ מֵעָוֹן זֶה. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן, יְהוּ כָל אָדָם אוֹמְרִים כָּךְ כְּדֵי לְנַקּוֹת אֶת עַצְמָן:

Comments from Bartenura on Masechet Sanhedrin - Chapter 6 - Mishnah 2

היה רחוק מבית הסקילה. דקרוב לבית הסקילה שמא תטרף דעתו ולא יכול להתודות:

ותן לו תודה. ואע״ג דאין אדם נהרג על פי עצמו, הריגת עכן הוראת שעה היתה:

כזאת וכזאת עשיתי. בגמרא מפרש שמעל בחרמים בימי משה:

שהוא מזומם. שעדיו הן זוממין:

לנקות את עצמן. מן הבריות ויוציאו לעז על הדיינים ועל העדים. ואין הלכה כר״י:

Comments from Tosefot Yom Tov on Masechet Sanhedrin - Chapter 6 - Mishnah 2

תהא מיתתי כפרה על כל עונותי. עיין מ"ש בזה בשס הרמב"ם במשנה ד' פ"ו דנזיר:

שהוא מזומם. לשון הר"ב שעדיו הם זוממין. לאו למימרא שהם זוממין. כלומר שיש עליהם עדים להזימן אלא שלא באו. דאטו אם אין עדים בעולם שיוכלו להזימן ואפ"ה שקר העידו מי לא שייך נמי שיאמר חוץ מעון הזה. אלא זוממין דקאמר. לשון הכתוב כאשר זמם לעשותנקט כלומר שעדיו הם שזממו להעיד עליו. וז"ל רש"י שהוא מזומם שהעדים שקרנים ובמחשבתן הרעה הרגוהו:

Tractate Sanhedrin - Chapter 6 - Mishnah 2 : Transliteration

Tractate Sanhedrin - Chapter 6 - Mishnah 2 - Mishnah translated into english

When he is about ten cubits away from the place of stoning, they say to him, ‘confess’, for such is the practice of all who are executed, that they [first] confess, for he who confesses has a portion in the world to come. For so we find in the case of Achan, that Joshua said to him, “My son, pay honor to the Lord, the God of Israel, and make confession to him. [Tell me what you have done, do not hold anything back from me.” And Achan answered Joshua and said, “It is true, I have sinned against the Lord the God of Israel, and this is what I have done” (Josh. 7:19-20). And how do we know that his confessions made atonement for him? As it says, “And Joshua said, “What calamity have you brought upon us! The Lord will bring calamity upon you this day” (Josh. 7:35), [meaning] this day you are a calamity, but you are not to be a calamity in the next world. And if he does not know how to confess, they say to him, “Say, may my death be an expiation for all my sins.” Rabbi Judah said: “If he knows that he is a victim of false evidence, he can say: may my death be an expiation for all my sins but this.” They [the sages] said to him: “If so, everyone will speak likewise in order to clear himself.”