Tractate Makkot - Chapter 3 - Mishnah 14
Tractate Makkot - Chapter 3 - Mishnah 14
וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא (שם כח) אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וְגוֹ' וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת וְגוֹ', וְחוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא (שם כט) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְגוֹ', וְחוֹתֵם (תהלים עח) וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְגוֹ', וְחוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא. וְאִם מֵת תַּחַת יָדוֹ, פָּטוּר. הוֹסִיף לוֹ עוֹד רְצוּעָה אַחַת וָמֵת, הֲרֵי זֶה גוֹלֶה עַל יָדוֹ. נִתְקַלְקֵל בֵּין בְּרֶעִי בֵּין בְּמַיִם, פָּטוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָאִישׁ בְּרֶעִי וְהָאִשָּׁה בְּמָיִם:
Comments from Bartenura on Masechet Makkot - Chapter 3 - Mishnah 14
והקורא קורא. דכתיב (ויקרא י״ט:כ׳) בקורת תהיה, בקריאה תהא, שקורין עליו אם לא תשמור לעשות וגו׳. וגדול שבדיינים קורא, והסמוך לו מונה, והשלישי אומר על כל הכאה והכאה. ומצוה על הקורא לצמצם להשלים המקראות בסוף המלקות, ואם לא צמצם חוזר וקורא פעם שניה וממהר לקרוא ולהשלים כשישלים המלקה להלקות:
ואם מת תחת ידו פטור. מפני שמכהו ברשות:
הוסיף לו. כגון דטעה במנינא:
נתקלקל. שהוציא רעי מחמת ההכאה:
פטור. דכתיב (דברים כ״ה:ג׳) ונקלה אחיך לעיניך, והרי נקלה שנתלכלך:
ואשה אף במים, דבושתה מרובה. ואין הלכה כר׳ יהודה:
Comments from Tosefot Yom Tov on Masechet Makkot - Chapter 3 - Mishnah 14
והקורא קורא. הא מפשיט פשיטא לן דבעי קרייה. כדאמרינן [בכריתות דף י"א] בקרת תהיה בקריאה תהא. ולהכי קתני הכא והקורא. ריב"ן. ומ"ש הר"ב והשלישי אומר על כל הכאה והכאה. לשון הברייתא והשלישי אומר הכהו. ומסיים הרמב"ם [פרק ט"ז] כל זמן שמכה על פיו הוא מכה. ע"כ. ולפיכך ביש ספרים שכתוב בל' הר"ב אומד בדלי"ת הוא ט"ס. (גמ')*):
ושמרתם את דברי הברית וכו' עד וחוזר לתחלת המקרא. וכ"ה נוסח במשב"ג אבל בס"א ל"ג וכן ליתא במשנה שבירושלמי גם הרמב"ם סוף פט"ז מה' סנהדרין לא העתיק זה כלל:
ואם מת תחת ידו פטור. פי' הר"ב שהכהו ברשות ותנן [במ"ב פ"ב] יצא האב וכו' ושליח ב"ד. ריב"ן:
הוסיף לו עוד רצועה אחת. כתב הר"ב כגון דטעה במנינא. דאי לא טעה אלא שהכהו במזיד אין מזיד גולה. ורצועה אחת דתנן הוא כינוי להלקאה וכלומר שהלקהו עוד אחת ולא שהוסיף רצועה על הד' רצועות. ובברייתא בגמ' [יוסיף להכותו על אלה] מכה רבה אין לי אלא מכה רבה [בזמן שהכהו מכות הרבה על האומד] מכה מועטת [אפי' שתי מכות או אחת] מנין ת"ל לא יוסיף [לא יוסיף להכותו על אלה] א"כ מה ת"ל מכה רבה לימד על הראשונות שהן מכה רבה [ופי' הריב"ן מכה רבה] [שניתן להכותו בעל כרחו] ונראה לי שצ"ל בכל כחו: