Talmud BavliTractate Tamid - Chapter 7 - Mishnah 4 תמיד פרק ז׳ משנה ד׳
Chapter 7 of 7 · Mishnah 4 of 4
Tractate Tamid - Chapter 7 - Mishnah 4 : Youtube
Rav Reuven SpolterYoutube
1 video class :
Tractate Tamid - Chapter 7 - Mishnah 4
הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּמִּקְדָּשׁ, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים (תהילים כ״ד:
א׳), לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ. בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים (שם מח), גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ. בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים (שם פב), אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט. בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים (שם צד), אֵל נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ וְגוֹ'. בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים (שם פא), הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ, הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים (שם צג), ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְגוֹ'. בְּשַׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִים (שם צב), מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבֹא, לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת מְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים:
Comments from Bartenura on Masechet Tamid - Chapter 7 - Mishnah 4
בראשון לה׳ הארץ ומלואה. לפי שהוא ראשון למעשה בראשית:
בשני גדול ה׳ שבו נחלקו המים והיה רקיע בין מים למים:
בשלישי אלהים נצב בעדת אל. שבו נראית היבשה שעליה עומדים הדיינין לעשות דין:
ברביעי אל נקמות. שבו נבראו השמש והירח והכוכבים שעתיד הקב״ה להנקם מן העובדים להם:
בחמישי הרנינו לאלהים עוזנו. שבו נבראו בעלי חיים שהרואה אותן מרנן ומשבח לבוראו:
בששי ה׳ מלך. שבו נשלמה הבריאה ובו נברא אדם שמכיר מלכותו של יוצרו:
מנוחה לחי העולמים. האי תנא סבר לה כמ״ד שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב, ועל שם שבאלף השביעי לא יהיה כי אם הקב״ה, שנאמר (ישעיהו ב׳:י״א) ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, לכך אומרים בשבת מזמור שיר ליום השבת, לאלף השביעי, שיומו של הקב״ה הוא אלף שנה:
Comments from Tosefot Yom Tov on Masechet Tamid - Chapter 7 - Mishnah 4
היו אומרים לה' הארץ. כל המזמור. רש"י פרק בתרא דר"ה דף ל"א:
בשני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו. פי' הר"ב שבו נחלקו המים והיה רקיע בין מים למים. ונתעלה וישב במרום דוגמת שכנו בעירו והר קדשו. רש"י שם:
בשלישי אלהים נצב בעדת אל. פי' הר"ב שבו נראית היבשה שעליה עומדים הדיינים לעשות דין. ולשון הרמב"ם שעליה יהיה הדין והדיינין. ע"כ. ואסיפיה דקרא קיימי בקרב אלהים ישפוט. ובגמ' דר"ה שם על שום שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו. ופירש"י. שגילה ארץ מקום מצב עדתו.
מנוחה לחיי העולמים. כתב הר"ב האי תנא סבר לה כמ"ד שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב כו' לאפוקי ממ"ד תרי חרוב. שנאמר (הושע ו׳:ב׳) יחיינו מיומים [דליכא למימר על שם יום א' [שכולו שבת]. דהא תרי נינהו] גמ' שם:
לחיי העולמים. והר"ב העתיק לחי העולמים ושניהם צדקו יחדיו. שאם אתה אומר לחיי העולמים הכוונה להשי"ת שהוא חיי העולמים כולם כענין שנאמר (נחמיה ט׳:ו׳) ואתה מחיה את כולם. ואפילו א"ת חיי העולם. הוא נכון. כי הוא סמוך משם חיים שלא נמצא נפרד בלשון הקדש. וכשאתה אומר חי העולמים ג"כ נכון ותהיה הקריאה חי בצירי כענין שנאמר (דניאל י״ב:ז׳) וישבע בחי העולם שהוא סמוך. ויהיה ענינו חיים של העולמים. והוא הש"י שהוא חיותו של עולם כאמור. משא"כ חי בפת"ח שאינו סמוך יהיה ענינו העולם שהוא חי ואין העולם עצמו חי על צד האמת וזה דברי הרמב"ם בפ"ב מהלכות יסודי התורה שמפני כן הוא אומר חי ה' בפת"ח לפי שאין הבורא וחייו שנים. כמו חיי הגופים החיים או כחיי המלאכים. ולפיכך אומר חי פרעה חי נפשך כולם בצירי. ולפיכך הנכון שיאמר חי העולמים בצירי וכלשון המקרא וישבע בחי העולם. שאז המכוון בחיים של העולמים. והוא הבורא יתברך. ומה שבעל העקדה בפ' מקץ השיב על דברי הרמב"ם בזה. שאם כדבריו כן הוא יהיה חי בציר"י לשון חיים. ולא נמצא בלשון הקדש בחיים שם נפרד. כבר השיב ע"ז המדקדק מוהר"ר שמואל ארקוולט"ו ז"ל ה"ה במהדורותיו ששלח לי על ספרו ערוגת הבושם. אמר שם שכן מים אינו נמצא נפרד ובסמיכות יאמר מי הים בציר"י כן יאמר מן חיים חי בציר"י. כשהוא סמוך. וענינו חיי העולמים. וכן בתתימת [*ברוך שאמר וחתימת] ישתבח. הנכון לקרוא חי העולמים בציר"י.
סליקא לה מסכת תמיד
Tractate Tamid - Chapter 7 - Mishnah 4 - Mishnah translated into english
The following are the psalms that were chanted in the Temple.On the first day they used to say, “The earth is the Lord's and the fullness thereof, the world and they that dwell therein” (Psalms. On the second day they used to say: “Great is the Lord and highly to be praised, in the city of our God. His holy mountain” (Psalms. On the third day they used to say: “God stands in the congregation of God, in the midst of the judges he judges” (Psalms. On the fourth day they used to say: “O Lord, God to whom vengeance belongs. God to whom vengeance belongs, shine forth” (Psalms. On the fifth day they used to say: “Sing aloud unto God our strength, shout unto the God of Jacob” (Psalms. On the sixth day they used to say: “The lord reigns, he is clothed in majesty, the Lord is clothed, He has girded himself with strength” (Psalms. On Shabbat they used to say: “A psalm, a song for the Sabbath day” (Psalms. A psalm, a song for the time to come, for the day that will be all Shabbat and rest for everlasting life. Congratulations! We have finished Tractate Tamid! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. Tamid may have been one of the more unusual tractates that we have ever learned. Instead of disputes between sages, heaps of logic and laws, we get an intricate description of the Temple service. Indeed, although the language is clearly rabbinic Hebrew, its descriptive style is more characteristic of the Bible than of rabbinic literature. It is likely that these descriptions, or at least parts thereof, come from Temple times. They were preserved because the rabbis fervently hoped that the Temple would be rebuilt during their own lifetimes. While we may or may not share in this wish, I think we can all appreciate the respect in which they held this ceremony. Despite the fact that it was performed each and every day, twice every day, they don’t seem to have lost their sense of wonder at the intimate connection that they received with God through the sacrificial process. I hope you have enjoyed Tamid. Tomorrow we begin Tractate Middot (the last tractate in Seder Kodashim!).